אתיקה

אריסטו דוחה את הרעיון שאדם מאושר בצורה עליונה אינו זקוק לחברים. הוא מזכיר לנו שאושר אינו דבר סטטי או קבוע, כמו להחזיק חפץ או רכוש שפשוט קיים מרגע שנרכש. במקום זאת, אושר הוא דרך חיים—זו פעולה, משהו שמתפתח ומבוטא באופן מתמשך דרך מעשינו ויחסינו עם אחרים. אושר אינו מוצר מוגמר שאפשר להחזיק בו; הוא תהליך מתמשך של הוויה ועשייה.

אריסטו מציג סדרת נקודות כדי לבנות את טיעונו מדוע אפילו האדם המאושר והמוסרי ביותר עדיין זקוק לחברים. הנה משמעות הנקודות:

1. האושר נובע מחיים ופעולה: אריסטו הגדיר בעבר את האושר (אודיימוניה) לא כמצב סטטי, אלא כתהליך פעיל – חיים טובים והשתתפות במעשים מוסריים. זה קשור לבחירות שאנו עושים ולפעילויות שבהן אנו משתתפים, ולא רק להחזקה במשהו.

2. דברים הופכים מהנים יותר כשהם אישיים: אריסטו טוען כאן שדבר הופך לנעים ומשמעותי יותר כאשר הוא שייך לנו. למשל, השגת משהו באמצעות מאמץ עצמי מרגישה מספקת יותר מאשר רק לחזות במישהו אחר עושה זאת. החיבור האישי מחזיק בערך רב.

3. אנו מבחינים באחרים ביתר קלות מאשר בעצמנו: בני אדם נוטים להבחין ולהבין את פעולות והתנהגויות של אחרים יותר מאשר לשקף או לשפוט את עצמם. זאת משום שקל יותר לראות פעולות חיצוניות מאשר להבין לעומק את המניעים הפנימיים שלנו או להעריך את עצמנו בצורה אובייקטיבית.

שלוש הנקודות הללו מהוות חלקי פאזל שאריסטו ישתמש בהם כדי להסביר מדוע חברויות בין אנשים מוסריים תורמות לחיים, גם עבור אלו שכבר חיים חיי סיפוק. מבחינתו, חברויות אלה מאפשרות שיקוף של מוסר ואושר בדרך שמעשירה את קיומנו.

בקטע הזה, אריסטו מדגיש שהמעשים של אנשים מוסריים שהם חברים של אדם טוב, הם באופן טבעי מהנים עבור האדם הטוב לצפות בהם. למה? מכיוון שמעשים אלו משלבים שתי איכויות שבני אדם נמשכים אליהן באופן טבעי: הם נובעים ממידות טובות (משקפים טוב ומצוינות מוסרית), והם שייכים למישהו שהאדם הטוב דואג לו (החבר). לכן, עבור אדם מוסרי, לראות את המעשים המוסריים של חברו לא רק מספק, אלא גם מתיישב עם הערכים העמוקים ביותר שלו ומביא שמחה.

ההסבר מדגיש את הרעיון שחברויות מוסריות מעניקות סוג ייחודי של הנאה: כזו שהיא גם מוסרית וגם אישית.

אריסטו טוען שאפילו האדם המאושר והטוב ביותר עדיין זקוק לחברים - לא מכיוון שהם שימושיים או מספקים הנאה בלבד, אלא כי הם מאפשרים חיים טובים דרך חברות משמעותית ושיתוף במידות הטובות. אדם מאושר באמת מעריך מעשים אציליים ואת ההרהור עליהם. חברים שהם אף הם טובי מידה מאפשרים לאותו אדם מאושר להתבונן ולהעריך את המצוינות המוסרית שלו ושל חבריו, וכך נוצרת שותפות חיים המבוססת על טוב.

במילים אחרות, חברות אמת מעצימה את האושר משום שהיא מאפשרת לאדם הטוב והמידותי לצפות, ליהנות ולהרהר על מעשים טובים אצל אחרים החולקים את ערכיו המוסריים. הדבר מעמיק את הקשר לחיים המוסריים של עצמו ומספק עידוד ותמיכה הדדיים הנדרשים לחיות חיים מלאי משמעות וטוב.