אתיקה

כאן מציע אריסטו שעלינו להבחין ולהעריך באופן מדויק את הטיעונים השונים לגבי מה זה אומר להיות "אוהב את עצמו." אנשים או גישות שונות (מה שהוא מכנה כאן "אסכולות") משתמשים בביטוי הזה בצורות שונות, ועל ידי הבנת האופן שבו כל אחת מהן משתמשת בו, נוכל לחשוף את האמת. הרעיון הוא למנוע בלבול: במקום לערבב הכול יחד, עלינו להבהיר את המשמעות שמאחורי המונח בהתאם להקשר, מכיוון שאותו ביטוי יכול לשאת משמעויות חיוביות או שליליות, תלוי איך מבינים ומשתמשים בו.

אריסטו מסביר כיצד המונח "אהבה עצמית" משמש לעיתים קרובות בצורה שלילית כדי לבקר אנשים שנותנים עדיפות לעצמם בנושאים כמו עושר, מעמד והנאה גופנית. אלה דברים שרוב האנשים רואים בהם כמאוד נחשקים, ולכן רבים מתחרים עליהם כאילו הם המטרות העליונות בחיים. בהקשר זה, אהבה עצמית זוכה למוניטין רע משום שהיא מזוהה עם חמדנות, אנוכיות ושאיפה לתגמולים חומריים או שטחיים.

אריסטו מציין שכאשר אנשים מבקרים מישהו כ"אהוב את עצמו," הם לרוב מתכוונים למישהו אנוכי בצורה שלילית — מישהו שמחפש עושר מופרז, כבוד ותענוגות גופניים לשם רווח אישי. רצונות אלו נובעים מהחלק ה"לא רציונלי" של הנפש, החלק המונע מתשוקות ורגשות בסיסיים במקום מתבונה או מעלה. רבים חיים בדרך זו, רודפים אחרי דברים אלו כאילו הם החשובים ביותר בחיים. מכיוון שאנוכיות זו כל כך נפוצה ונראית כמזיקה, המונח "אהבת העצמי" קיבל משמעות שלילית. אריסטו סבור שזה הוגן לבקר אנשים על סוג כזה של ריכוז עצמי, שכן הוא מבוסס על סיפוק תשוקות בסיסיות במקום על שאיפה למטרות נעלות ומוסריות.

אריסטו מציין שכאשר אנשים מותחים ביקורת על אהבה עצמית, הם בדרך כלל מתכוונים לסוג מסוים של אהבה עצמית – כלומר, אהבה עצמית אגואיסטית. מדובר באנשים שמעדיפים דברים כמו עושר, כבוד או הנאות גופניות עבור עצמם, לעיתים קרובות על חשבון אחרים. התנהגות כזו מזוהה כחמדנית או נהנתנית, ולכן המושג "אוהב את עצמו" נושא בדרך כלל קונוטציה שלילית.

עם זאת, אריסטו טוען שלא כל צורות האהבה העצמית הן רעות. אם מישהו מתמקד בחיים על פי סגולה – פועל בצדק, במתינות ובמצוינות מוסרית – ומשתדל לבחור בדברים שהם מכובדים וטובים, אז אף אחד לא ימתח עליו ביקורת או יחשוב עליו לרעה על כך שהוא רוצה את הטוב ביותר עבור עצמו. למעשה, אותו אדם עשוי עדיין "לאהוב את עצמו", אבל בצורה שמשקפת את מחויבותו לסגולה ולא לתשוקות אנוכיות.