ספר 9 / פרק 6
פסקה 2 - אחדות דעים בין אנשים טובים ורעים
הסבר - חלק אחר חלק
"אחדות כזו נמצאת אצל אנשים טובים; שכן הם מאוחדים גם בתוך עצמם וגם זה עם זה, כאילו הם בעלי דעה אחת (כי רצונותיהם של אנשים כאלה יציבים ואינם נתונים לשינויים סותרים, כמו מיצר ים סוער). הם שואפים למה שצודק ולמה שמועיל, ואלו גם הדברים שהם פועלים למענם במשותף."
אריסטו מסביר שהסכמה אמיתית ויציבה קיימת בין אנשים מוסריים או "טובים". אנשים אלו מתוארים ככאלו ש"מעורכבים בלב אחד", כלומר הם עקביים בערכים וברצונות שלהם, ונמצאים בהרמוניה עם אחרים שמחזיקים באותו אופי מוסרי. בניגוד לדברים המושפעים בקלות על ידי כוחות חיצוניים – כמו מצר ים צר המופרע על ידי זרמים מנוגדים – האמונות שלהם יציבות ואינן נכנעות ללחצים סותרים.
יתרה מכך, אנשים טובים שואפים למה שצודק (הוגן, מוסרי) ולמה שמועיל (לטובת כולם) – הן עבור חייהם שלהם והן עבור הקהילה שהם שייכים אליה. מכיוון שרצונות אלו משותפים, פעולותיהם מתואמות באופן טבעי לעבר מטרות משותפות אלו, ויוצרות מרדף הרמוני ומאוחד אחר הצודק והטוב.
"אך אנשים רעים אינם יכולים להיות מאוחדים אלא במידה מועטה, בדיוק כפי שאינם יכולים להיות חברים, מכיוון שהם שואפים לקבל יותר מחלקם ביתרונות, בעוד שבמאמץ ובעבודות ציבוריות הם נותנים פחות מחלקם. וכל אחד מהם, הרוצה להרוויח על חשבון האחר, מבקר את שכנו ומעמיד מחסומים בדרכו; שכן אם לא מקפידים לשמור על כך, הטוב המשותף נהרס במהרה."
אריסטו טוען ש"אנשים רעים" אינם מסוגלים להגיע להסכמה אמיתית או לאחדות כנה, משום שהם מונעים על ידי אנוכיות. הם שואפים להשיג יותר יתרונות ממה שהוגן או ממה שמגיע להם, ובאותו הזמן מתחמקים מלשאת בחלקם ההוגן מהאחריות, בין אם מדובר בעבודה משותפת או בשירות לטובת הכלל. נטיות אנוכיות אלה מובילות לתחרות ולסכסוכים—כל אחד מבקר או מחבל באחרים כדי להבטיח לעצמו יתרון אישי. בהיעדר מחויבות משותפת להוגנות ולצדק, רווחת הקבוצה, או "הטוב המשותף", מתחילה להתפורר במהירות. האינטרס העצמי, כאשר אינו מרוסן, שוחק את היסודות של כל הרמוניה קולקטיבית.
"התוצאה היא שהם נמצאים במצב של מחלוקת, כופים זה על זה אך אינם מוכנים בעצמם לעשות את מה שצודק."
בחלק זה, אריסטו מסביר כיצד אנשים שאינם בעלי סגולה – או כפי שהוא מכנה אותם, "אנשים רעים" – אינם מצליחים להגיע להרמוניה אמיתית או לשיתוף פעולה. במקום לפעול יחד למען הטוב הכללי או להתנהג בהגינות, הם נכנסים למצבי סכסוך (מצב של פלגנות). מדוע זה קורה? מכיוון שכל אחד מהם מעמיד את האינטרס האישי שלו מעל ההגינות, כשהוא מנסה להפיק יותר תועלת לעצמו תוך הימנעות מאחריות או מהשקעה מצדו.
התנהגות זו מובילה למתיחות ולאי-אמון, כיוון שכל אחד מהם מאלץ או לוחץ על האחרים (מפעיל כפייה על אחרים) לפעול בדרך מסוימת, אף שאף אחד מהם לא באמת מוכן לעשות את הדבר המוסרי הנכון (את מה שצודק). למעשה, הם פוגעים בכל סיכוי לאחדות ופועלים נגד הטוב המשותף, כי הם ממוקדים רק ברווחים האנוכיים שלהם. תצפית זו מדגישה עד כמה ההגינות והמאמץ ההדדי הם קריטיים לשיתוף פעולה יעיל ולרווחת החברה.