אתיקה

אריסטו מסביר שרצון טוב וחברות אינם אותו הדבר, למרות שהם עשויים להיראות קשורים. רצון טוב הוא יותר כמו תחושה חיובית בסיסית או משאלה כללית שמישהו יצליח, אך הוא אינו מצריך קשר אישי עמוק. אפשר לחוש רצון טוב כלפי מישהו שאינך מכיר כלל, ואותו אדם אפילו לא יהיה מודע לכך שאתה מרגיש כך. לעומת זאת, חברות דורשת קשר קרוב יותר ומטבעה היא הדדית, כאשר שני האנשים מעורבים באופן פעיל. רצון טוב הוא כללי ופסיבי יותר בהשוואה לאופי הפעיל והאישי של החברות.

אריסטו מסביר את ההבדל בין "רצון טוב" לבין צורות עמוקות יותר של חיבה, כמו "תחושת ידידות" או "חברות". רצון טוב, הוא טוען, הוא יחס חיובי קל יותר ופשוט יותר – אינו כרוך ברגשות חזקים ("עוצמה") או בקשר רגשי עמוק ("תשוקה"). כמו כן, הוא חסר את הקרבה או האינטימיות שמאפיינות חברויות אמיתיות או קשרים חזקים. לדוגמה, ייתכן שתפתח רצון טוב כלפי מישהו שאתה מתחרה בו בתחרות – אתה מעריך או מכבד אותו לרגע, משתף בשמחת הצלחתו ומאחל לו טוב – אך תחושה זו חולפת ורדודה. היא אינה נושאת את העומק או הקרבה של חברות אמיתית.

אריסטו מדגיש ש"רצון טוב" הוא סוג של תחושה חיובית שטחית ורדודה שאנחנו עשויים לחוש כלפי מישהו, אך הוא לא מגיע לעומק שמאפשר יצירת חיבור אמיתי או קשר עמוק. לדוגמה, ייתכן שנעריך מישהו או נתמוך בו בתחרות ונאחל לו הצלחה בכנות, אך זה לא אומר שאנחנו מוכנים לבצע פעולות משמעותיות או לקיים אינטראקציות עמוקות איתו. רצון טוב מסוג זה הוא ספונטני וחולף—הוא מתעורר לפתע, אך חסר את העוצמה או העומק שאופייניים לחיבה אמיתית או לחברות אמיתית. למעשה, רצון טוב הוא צורה קלילה ורחוקה יותר של הערכה חיובית, ולא סוג של אהבה או קשר שמחברים אנשים באופן עמוק.