ספר 9 / פרק 4
פסקה 5 - הצורך להימנע מרשע כדי לקיים ידידות
הסבר - חלק אחר חלק
"לכן, האדם הרע לא נראה כמי שמרגיש ידידות אפילו כלפי עצמו, כי אין בו דבר שיהיה ראוי לאהבה."
אריסטו אומר ש"אדם רע" (אדם מושחת מוסרית או רשע) אינו יכול אפילו לקיים מערכת יחסים חיובית וידידותית עם עצמו, מכיוון שאין בו דבר שאפשר לאהוב או לכבד. בפשטות, אם מישהו מלא בפגמים מוסריים או במעשים מזיקים, סביר להניח שהוא ירגיש דחייה או ניגוד פנימי עם עצמו, כי אין משהו במידותיו שיוכל להעריך או להוקיר.
"כך שאם להיות במצב כזה הוא שיא האומללות, עלינו להתאמץ בכל כוחנו להימנע מרשעות."
אריסטו מדגיש כאן נקודה חזקה: הוא מצביע על כך שלהיות מושחת מוסרית או "רשע" מוביל לאומללות עמוקה ולסערה פנימית עזה. הביטוי "שיא האומללות" מתאר את הסבל העמוק של חיים במצב כזה - חיים שבהם אדם נמצא בעימות עם עצמו, חסר יכולת לאהוב את עצמו ונושא על גבו חרטה כבדה. בשל הסבל העצום שמביאה הרשעות, אריסטו מפציר בנו להשקיע את כל מאמצינו - "למתוח כל עצב" - כדי להימנע מחיים כאלה. המשמעות היא להקדיש את עצמנו במלואנו להפוך לאנשים מוסריים וטובים, כי רק באמצעות חיים מוסריים נוכל להשיג אחדות פנימית, אהבה עצמית ויכולת להתחבר באופן משמעותי עם אחרים.
"ועליו לשאוף להיות טוב; שכן רק כך, ורק כך, יוכל אדם להיות ידיד לעצמו או ידיד לזולתו."
אריסטו מדגיש רעיון מרכזי: כדי לקיים מערכת יחסים טובה באמת עם אחרים—or אפילו עם עצמנו—עלינו לשאוף להיות טובים. הוא אומר שהטוב האישי, או המעלה, מהווים את היסוד למערכות יחסים בריאות, גם פנימיות (עם עצמך) וגם חיצוניות (עם אחרים).
במילים פשוטות, אם אינך אדם מוסרי או בעל מעלה, תתקשה לחבב את עצמך, כי במעמקי נפשך אתה מבין שאין בתוכך משהו ראוי באמת לאהבה או לכבוד. באותה מידה, אם אינך יכול להיות "ידידותי כלפי עצמך", כלומר להיות בשלום עם אופייך ומעשיך, לא תוכל ליצור חברויות אותנטיות ומשמעותיות עם אחרים. זו הסיבה לכך שאריסטו מדגיש עד כמה חשוב להפוך לאדם טוב—תהליך זה משנה לא רק את היחס שלך לעצמך, אלא גם את היכולת שלך להתחבר עם אחרים באופן אמיתי ועמוק.