אתיקה

אריסטו שואל האם, כאשר חברות עמוקה דועכת או מתפרקת (למשל, בגלל שאחד הצדדים השתנה בצורה משמעותית, כמו להיות אדם מוסרי יותר או בגלל התרחקות), צריך עכשיו להתייחס לאותו חבר לשעבר כאילו הוא סתם אדם זר. האם הקשר ששרר ביניהם בעבר צריך להיות חסר כל משמעות עכשיו? הוא מעלה את השאלה הזו כדי לבחון האם ההיסטוריה של החברות יוצרת חובות או קשרים רגשיים שנותרים גם כאשר הקשר ההדדי כבר אינו מתקיים בהווה.

אריסטו אומר שאם חברות השתנתה או אפילו התפרקה, אין זה אומר שצריך להתייחס לאדם כאילו הוא זר מוחלט. הקשר וההיסטוריה המשותפת של החברות עדיין משמעותיים. אנחנו מרגישים באופן טבעי תחושת אחריות או חסד חזקה יותר כלפי מישהו שפעם קראנו לו חבר, מאשר כלפי מישהו שמעולם לא היינו קרובים אליו. גם אם הדינמיקה השתנתה, הקשר מהעבר נשאר חשוב ויכול להשפיע על האופן שבו נתייחס לאותו אדם בעתיד.

אריסטו טוען שאפילו אם חברות דהתה או הסתיימה בשל שינויים באופי, במידות הטובות או בנסיבות, עדיין אנו מחויבים להעניק כבוד והתחשבות לזיכרון של אותה חברות עבר—כל עוד הקשר לא הסתיים בגלל משהו חמור או בלתי מוסרי שקשור לאדם השני. מדובר בהכרה בכך שהקשר שהיה ביניכם נושא ערך מוסרי מסוים, גם אם התרחקתם זה מזה. המשמעות היא להתייחס לחבר לשעבר באדיבות או בהכרת תודה רבה יותר מאשר לאדם זר, מתוך כבוד למה ששיתפתם יחד בעבר.