אתיקה

אריסטו שואל האם חברות יכולה להימשך כאשר אחד החברים נשאר כפי שהוא בעוד שהשני משתפר באופן משמעותי, במיוחד מבחינת סגולה או אופי מוסרי. השאלה היא האם החבר שהפך להיות "טוב יותר" צריך עדיין לשמר את היחסים. הכוונה היא שחברות מבוססת על ערכים משותפים וצמיחה הדדית, ואם אדם אחד מתקדם הרבה יותר מהשני בטוב או בסגולה, הדבר עשוי לערער את הבסיס של החברות.

אריסטו מציין שכדי ששני אנשים יישארו חברים, עליהם לחלוק ערכים משותפים, תחומי עניין ותגובות רגשיות דומות. כאשר אחד מהם מתפתח במידה משמעותית במעלות, בחוכמה או בבגרות, והשני לא, הקשר ביניהם נחלש. הוא משתמש בדוגמה של "חברויות ילדותיות" כדי להדגיש זאת. אם אדם אחד נשאר בלתי בוגר מבחינה מנטלית או רגשית (כמו ילד) והשני מתבגר באופן מלא, השקפותיהם וערכיהם מתרחקים זה מזה עד כדי כך שחברות משמעותית אינה אפשרית. הם כבר אינם מוצאים שמחה או עניין באותם דברים, וכך מאבדים את החיבור הרגשי והאינטלקטואלי שעליו החברות מתבססת.

אריסטו מדגיש נקודה מרכזית על היסוד של חברות: כדי שחברות אמיתית תתקיים לאורך זמן, צריכה להיות התאמה של ערכים, תחומי עניין ותגובות רגשיות – כמו ליהנות מאותם דברים או להתעצב מאותם דברים. במילים אחרות, נדרשת התאמה עמוקה בין שני האנשים. אם התאמה זו נעלמת או לא הייתה קיימת מלכתחילה – מכיוון שאחד מהם התפתח בעוד השני לא – הם יתנתקו באופן טבעי זה מזה. ללא קשר משותף זה, החברות לא יכולה להתקיים, משום שהיא מבוססת על היכולת "לחיות יחד." הכוונה היא לא רק לקיום פיזי משותף, אלא לשיתוף חיים, הבנה הדדית ויכולת להיות באותו קו מחשבה. כשההתאמה הזו נעלמת, גם הבסיס לקשר נעלם.

אריסטו מסיים את דבריו בכך שהוא מציין שהמושגים שדיבר עליהם זה עתה – לגבי כיצד הבדלים במידות טובות, באינטלקט, או בהתפתחות בין חברים, יכולים להקשות או לפרק חברות – כבר נדונו קודם לכן בטקסט. בעצם, הוא מזכיר לקורא שהרעיון של ערכים משותפים, נקודות מבט דומות, ותאימות הוא מרכזי לשימור חברות אמיתית.