אתיקה

אריסטו אומר כאן שחברות אמיתית בולטת במיוחד בזמנים קשים. כאשר מישהו עובר תקופה של מצוקה, זה מתאים ומוסרי שחבר ייגש לעזור מבלי להמתין שיבקשו ממנו עזרה. הסיבה לכך היא שלהיות שם עבור מישהו שנמצא במצוקה—במיוחד כאשר הוא לא ביקש במפורש עזרה—משקף את המהות של להיות חבר טוב ותומך. פעולות כאלה הן לא רק מוסריות ונאצלות, אלא הן גם מעניקות תחושת סיפוק ושמחה עמוקה, הן לאדם שמציע את העזרה והן לזה שמקבל אותה.

אריסטו מדגיש כאן שגם כאשר לחברינו הולך טוב והכול זורם בחייהם בצורה חיובית, הם עדיין זקוקים לנו כחלק מהשמחה וההצלחה שלהם. שגשוג ומזל טוב אינם רק עניין אישי – הם מיועדים לשיתוף ולחגיגה עם אחרים. השתתפות בפעילויות שלהם בזמנים כאלה מחזקת את הקשר של החברות ומביעה שהאושר שלהם חשוב לא רק להם אלא גם לנו. במילים אחרות, חברות אינה רק תמיכה בזמנים קשים; היא גם השתתפות מלאה בזמנים הטובים.

חלק זה מציע כי אין זה נחשב מכובד או מוסרי להציג עצמך בהתלהבות כאדם שמוכן לקבל טובות או הטבות מאחרים, אפילו מחבריך. אריסטו סבור שחברות אמתית בנויה על כבוד ותמיכה הדדית, ולהיות נלהב יתר על המידה לקבל עזרה או טוב לב עשוי לגרום לך להיראות כמי שפועל מתוך אינטרס אישי או תלוי באחרים. במקום זאת, הדרך הנעלה היא לשאוף לתת ולא לקבל, שכן נדיבות ועצמאות נחשבות לתכונות מוסריות וטובות.

אריסטו מציין שבעוד שזה חשוב לא להעמיס על טוב לבם של אחרים או לחפש באגרסיביות טובות הנאה לעצמך, יש גם להימנע מלהיראות כלא-מודה או כנטול שמחה על ידי דחייה של רצון טוב או עזרה מצד חברים. לעיתים, סירוב לטוב לבם או לניסיונם לחלוק אתך את נסיבותיך—בין אם בזמנים טובים או רעים—עשוי לגרום לכך שתיראה כמי שמזלזל בחברות שלהם או כמי שאינו מוכן לאפשר להם להשתתף בחייו. האיזון הזה הוא המפתח: לא לבקש עזרה באופן מופרז, וגם לא לסרב לה עד כדי כך שזה פוגע בקשר.

אריסטו מדגיש שלחברים יש ערך בכל מצב שבו אנחנו נמצאים - בין אם אנחנו משגשגים או מתמודדים עם אתגרים. חברים מעשירים את חיינו, מספקים תמיכה בזמנים קשים ומשתפים שמחה בזמנים טובים. נוכחותם מעצימה את החוויות שלנו ועוזרת לנו להתמודד עם החיים באופן משמעותי יותר, מה שהופך את החברות לטובה אוניברסלית.