אתיקה

אריסטו אומר שנוכחות חברים בחיינו בתקופות שבהן הכול הולך לנו טוב היא מהנה בשני רבדים. ראשית, החברה שלהם הופכת את הזמנים הטובים לעוד יותר נעימים, כי אנו זוכים לשתף את הרגעים הללו עם אנשים שחשובים לנו. שנית, יש מימד נוסף של שמחה שמגיע מהידיעה שההצלחה או האושר שלנו גם גורמים להם אושר. ההנאה שלהם מהטוב שקרה לנו מוסיפה עוד רבד חיובי לחוויה שלנו. החברות מגדילה את שמחת השגשוג על ידי הפיכתה לחגיגה משותפת.

אריסטו מציע כאן שזה טבעי ואפילו מעלה לשתף את חברינו ברגעים של הצלחה ואושר. שיתוף בחוויות חיוביות מחזק את הקשרים ומשקף אופי נדיב ואצילי. מצד שני, בזמנים קשים הוא מציע לנהוג בזהירות. אין להעמיס על חברינו את הצרות שלנו במהירות או בכבדות יתרה, שכן הדבר עלול לגרום להם מצוקה מיותרת. המשמעות היא שחברות אמת כוללת גם שמחה וגם תמיכה, אך עלינו להיות מודעים לא להכביד על האנשים היקרים לנו במאבקים שלנו.

אריסטו אומר כאן שעלינו לשאוף להעמיס על חברינו כמה שפחות את הצרות או המצוקות שלנו. כשהוא מתייחס לאמירה "די לצרה שלי", הוא מרמז שכבר קשה לנו מספיק לשאת את הקשיים שלנו בעצמנו, ולכן לא כדאי להוסיף על כך ולגרום לחברינו כאב או קושי מיותר. מדובר בקריאה להתחשב—אמנם חברות מבוססת על תמיכה הדדית, אך עלינו להיות מודעים לכך שלא נעמיס יותר מדי את הסבל שלנו על אחרים, מתוך דאגה לרווחתם.

אריסטו טוען שעלינו לבקש את עזרת חברינו בעיקר כאשר המאמץ או הטרחה שלהם לעזור לנו יהיו קטנים, אבל התועלת או ההשפעה החיובית עבורנו יהיו משמעותיים. למעשה, הוא תומך ביצירת איזון והתחשבות בקשרים עם חברים: לא להכביד עליהם שלא לצורך, במיוחד אם המחיר האישי שלהם גבוה יותר מהעזרה שהם מספקים. עלינו לכבד את רווחתם ולפנות אליהם רק במצבים שבהם הטובה שהם יכולים לעשות עבורנו שווה את ההקרבה הקטנה יחסית מצידם. גישה זו משקפת את הרעיון הרחב יותר של אריסטו לשמור על הוגנות ותועלת הדדית במערכות יחסים.