ספר 9 / פרק 11
פסקה 1 - הצורך והאצילות שבידידות במזל ובצרה
הסבר - חלק אחר חלק
"האם אנו זקוקים לחברים יותר בזמן של מזל טוב או בזמן של מצוקה? אנשים מחפשים חברים בשני המצבים; שכן במצב של מצוקה אנשים זקוקים לעזרה, ובמצב של מזל טוב הם זקוקים לאנשים לחלוק איתם את חייהם ולכוון אליהם את מעשיהם הטובים, כיוון שהם רוצים להיטיב עם אחרים."
אריסטו שואל האם חברים חיוניים יותר כאשר החיים טובים או כשהם קשים. הוא מציין שאנו זקוקים לחברים בשני המצבים, אך מסיבות שונות. בזמנים קשים, אנו צריכים את תמיכת החברים ואת עזרתם כדי להתמודד עם הקשיים. מנגד, בזמנים טובים, לחברים יש תפקיד אחר – הם מלווים אותנו בשמחתנו ובהצלחותינו. בנוסף, כשחיים טובים, אנשים נוטים לרצות לעשות טוב לאחרים, וקיומם של חברים מספק להם מערכות יחסים משמעותיות שבהן אפשר להעניק נדיבות זו. למעשה, חברים ממלאים צרכים שונים בהתאם למצב – בין אם אנו במאבק או בפריחה.
"אם כן, ידידות נחוצה יותר בעת צרה, ולכן במצב כזה מחפשים חברים מועילים; אך היא נחשבת נעלה יותר בשעת הצלחה, ולכן אנו גם מחפשים אנשים טובים כחברינו, כי עדיף להעניק להם טובות ולהיות בחברתם."
אריסטו מצביע על כך שתפקיד הידידות משתנה בהתאם לנסיבות חיינו. כאשר הדברים משתבשים ואנו נתקלים בקשיים ("מזל רע"), חברים הופכים להכרחיים משום שאנו זקוקים לעזרה ולתמיכה כדי להתמודד עם תקופות קשות. בהקשר זה, ידידויות שימושיות—המבוססות על מתן סיוע או יתרונות מעשיים—הן בעלות חשיבות מיוחדת.
מצד שני, כאשר החיים מתנהלים היטב ("מזל טוב"), תפקידה של הידידות משתנה. במצב כזה, אין מדובר עוד בצורך בעזרה, אלא בשיתוף הצלחה ואושר עם אחרים. במקרה זה, ידידות עם אנשים טובים, מוסריים ובעלי ערכים דומים לשלך היא נעלה (או ראויה) יותר. אלו הם חברים שאיתם אפשר לא רק ליהנות מהחיים, אלא גם לתרום להם באופן משמעותי—כמו עשיית מעשים טובים עבורם או שיתוף בצמיחה הדדית. דבר זה הופך ידידויות כאלה לממלאות ומשמעותיות במיוחד.
"הנוכחות של חברים נעימה גם בזמנים של מזל טוב וגם בזמנים של מצוקה, שכן הצער נעשה קל יותר כאשר חברים חולקים את הכאב שלנו. לכן אפשר לשאול האם הם חולקים את העול שלנו באופן כלשהו, או שמא עצם הנוכחות שלהם, שמביאה עימה נעימות, והמחשבה על כך שהם שותפים לצער שלנו, הם אלו שמפחיתים את הכאב שלנו."
אריסטו מהרהר מדוע נוכחותם של חברים מנחמת, במיוחד בזמנים קשים. הוא מציין שעצם הימצאותם של חברים בקרבתנו היא נעימה בפני עצמה, בין אם החיים מתנהלים היטב ובין אם לא. בזמנים רעים, נוכחותם נדמית כמפחיתה את העצב. אך כאן עולה שאלה: האם תמיכתם באמת "מחלקת" ומקטינה את נטל הכאב שלנו, או שעצם העובדה שהם נמצאים שם, יחד עם הידיעה שהם מזדהים איתנו, פשוט גורמת לכאב להרגיש קל יותר מכיוון שזה מרגיע ומנחם אותנו רגשית? אריסטו אינו מגיע להסבר מוחלט, אך הוא מכיר בכך שבכל מקרה, חברים ללא ספק מסייעים להקל על הסבל באמצעות חברתם.
הרעיון המרכזי הוא שהתמיכה הרגשית והסולידריות שחברים מספקים—בין אם באמצעות פעולה ממשית או רק בנוכחותם—מורידה את נטל הקושי, ומראה את הערך העמוק של חברות בחייו של האדם.
"אם זה בגלל הסיבות הללו או מסיבות אחרות שהצער שלנו מוקל, זו שאלה שניתן להניח בצד; בכל מקרה, נראה שהתהליך שתיארנו אכן מתרחש."
אריסטו בעצם אומר שאמנם ייתכן שהמנגנון המדויק שבו חברים מקלים על הצער שלנו אינו ברור או נתון לדיון—בין אם זה בגלל שהם "חולקים" איתנו את משקל הכאב, או פשוט בגלל שנוכחותם מנחמת אותנו וגורמת לנו להרגיש פחות לבד—התוצאה היא בלתי מעורערת: נוכחותם של חברים באמת עוזרת להפחית את הסבל שלנו. הוא מציע שאין צורך להתעמק יתר על המידה בסיבה המדויקת לכך; מה שחשוב הוא שההשפעה המנחמת של חברות היא עובדה ממשית ונראית לעין בחוויה האנושית.