אתיקה

אריסטו אומר שכאשר מדובר בחברויות המבוססות על תועלת (כאלה שנוצרות כי הן מועילות או מביאות תועלת), הרעיון של לא להחזיק יותר מדי כאלה הוא מאוד מתאים. זאת מכיוון ששמירה על יחסי תן וקח פרקטיים עם הרבה אנשים עלולה להיות מתישה. תצטרך כל הזמן לעשות טובות ולהחזיר טובות, וזה עלול להפוך למעמסה. בנוסף, החיים קצרים מדי מכדי לקיים באופן מספק חברויות תועלתיות או עסקאיות עם מספר רב של אנשים. בקצרה, הניסיון לשרת את הצרכים של כולם יגרום לך לשחיקה.

אריסטו בעצם אומר שלהחזיק יותר מדי חברים—יותר ממה שנחוץ או מספיק כדי לחיות חיים טובים ומשמעותיים—זה מוגזם ומיותר. למעשה, כמות מופרזת של חברים עשויה להפוך לנטל ולהפריע לחיים מבוססי מידה טובה וחיים "אציליים". לדעתו, ידידות אמיתית היא עניין של איכות ולא כמות, ותחזוקה מתמדת של קשרים עם יותר מדי אנשים יכולה להסיח את הדעת מניהול חיים ממוקדים ובעלי משמעות.

אריסטו מצייר אנלוגיה בין חברויות המבוססות על הנאה לבין תיבול באוכל. חברויות שהן בעיקר סביב הנאה משותפת או בידור – ולא קשרים עמוקים יותר כמו קשרי מידה טובה – צריכות להיות מועטות במספרן. כמו שתיבול מוגזם יכול לקלקל מנה, כך גם ריבוי חברויות המבוססות על הנאה עלול לערער את ערכן או להעמיס על חייו של אדם. הוא מדגיש את ערך המתינות: כמה חברויות כאלה יכולות להעשיר את החיים, אך מעבר לכך זה מיותר ואפילו מזיק.