ספר 9 / פרק 10
פסקה 1 - האיזון שבחברות
הסבר - חלק אחר חלק
"האם, אם כך, עלינו ליצור כמה שיותר חברים, או – כמו שבעולם האירוח נחשב לעצה נבונה, שכדאי להיות "לא איש של אורחים רבים מדי ולא איש בלי אף אורח" – האם גם ביחס לחברות זה יהיה נכון? האם על האדם להיות לא בודד מחברים אך גם לא להעמיס על עצמו מספר מוגזם של חברים?"
אריסטו מעלה כאן שאלה מעשית: האם כדאי לשאוף שיהיו לנו כמה שיותר חברים, או שמא יש איזון אידיאלי כשמדובר בחברויות? הוא משווה זאת לאירוח, שבו נחשב לחכם להימנע מקיצוניות – לא להיות לגמרי ללא אורחים, אך גם לא לארח יותר מדי אנשים. באמצעות ההשוואה הזו, אריסטו רומז שאותו עיקרון עשוי לחול גם על חברויות. להיות ללא חברים כלל או להיות עמוס בכמות רבה מדי של חברים אינם אידיאליים, שכן שני הקצוות עלולים להיות בעייתיים. בכך הוא מציג את הרעיון שאולי יש "נקודת איזון" אידיאלית במספר מערכות היחסים המשמעותיות שאדם מנהל, תוך הדגשת האיזון והמתינות במקום עודפות או חוסר.