ספר 9 / פרק 1
פסקה 5 - הערכה וערך בחוזים מרצון
הסבר - חלק אחר חלק
"אנו רואים שזה קורה גם עם דברים שמוצעים למכירה, ובמקומות מסוימים ישנם חוקים הקובעים שלא ייווצרו תביעות מתוך חוזים שנעשו מרצון, מתוך הנחה שיש להסתדר עם אדם שנתת לו אשראי, ברוח שבה התמקחת איתו."
אריסטו מצביע על כך שעקרון ההוגנות בחילופים חל גם במצבים שבהם סחורות נקנות ונמכרות. במקומות מסוימים אף קיימים חוקים ספציפיים שנועדו למנוע סכסוכים הנובעים מהסכמים מרצון (כמו חוזים שנעשים מתוך רצון חופשי בין שני צדדים). הרעיון הוא שברגע שהסכמתם על תנאי העסקה, במיוחד כאשר מדובר באמון או באשראי, עליכם לעמוד בתנאים לפי ההבנה המקורית שהייתה ביניכם. למעשה, אריסטו מדגיש את החשיבות של עמידה במילה שניתנה וכיבוד תנאי ההסכם הראשוניים, גם אם לאחר מכן הדברים עשויים להיראות שונים.
"החוק טוען כי צודק יותר שהאדם שקיבל אשראי או חוב יקבע את התנאים, מאשר שהאדם שנתן את האשראי או החוב יעשה זאת."
אריסטו מציין כי ההגינות מושגת בצורה טובה יותר כאשר האדם שמקבל את ההלוואה או האשראי (החייב) הוא זה שקובע את הערך או התנאים להחזר, ולא האדם שסיפק את האשראי (המלווה). הסיבה לכך היא שזה מונע מהמלווה לנצל את המצב על ידי הצבת תנאים לא הוגנים או מכבידים מדי. למעשה, האדם שמרוויח מהאשראי צריך להכיר בערך שקיבל ולהציע החזר שתואם את ציפיותיו המקוריות, ולא שהמלווה יחליט באופן חד-צדדי מה מגיע לו. הדבר משקף את התמקדותו של אריסטו באיזון ובהגינות במערכות יחסים אנושיות.
"מרבית הדברים אינם מוערכים באותה דרך על ידי אלו שיש להם אותם לעומת אלו שרוצים אותם; כל צד מעריך מאוד את מה ששייך לו ואת מה שהוא מציע. עם זאת, ההחזר נקבע על פי התנאים שמציב המקבל."
אריסטו מציין נטייה אנושית מאוד: אנשים נוטים להעריך יותר את מה שכבר ברשותם או את מה שהם מציעים, לעומת מה שבידי אחרים או מה שמוצע להם. הדבר נובע מתפיסה סובייקטיבית—דברים מרגישים לנו יקרי ערך יותר רק מפני שהם שייכים לנו, או מפני שהם אלו שאנחנו מביאים לעסקה.
עם זאת, למרות חוסר האיזון הטבעי הזה, אריסטו מציין שכשמתבצעת עסקה או חילופי ערך, התנאים בדרך כלל נקבעים על ידי האדם שמקבל את הסחורה או השירות. זאת מכיוון שה"מקבל" הוא זה שצריך להחליט האם הערך שהוא מקבל תואם למה שהוא נתן או הובטח לו בתמורה. למעשה, המקבל הופך לשופט ההגינות של העסקה, ובכך מודגש האופי הסובייקטיבי של ערך באינטראקציות אנושיות.
"אך ללא ספק, המקבל צריך להעריך דבר מה לא לפי מה שהוא נראה ששווה כשהוא כבר בידיו, אלא לפי מה שהוא העריך אותו לפני שהיה ברשותו."
אריסטו אומר שכאשר אדם מקבל משהו, עליו שלא לשפוט את ערכו על פי כמה הוא מעריך או מחשיב אותו לאחר שהוא כבר בבעלותו. במקום זאת, עליו להעריך אותו לפי הערך שחשב שיש לו לפני שקיבל אותו—כאשר היה זה הצד שרצה או ניהל משא ומתן עליו.
הרעיון כאן הוא להימנע מהטיה שנובעת מבעלות או סיפוק מיידי, שכן אנשים נוטים להעריך יתר על המידה את מה שכבר ברשותם או להמעיט בערך השירות או הטוב שקיבלו לעומת המאמץ או הערך שהוצע במהלך ההסכמה הראשונית. במילים אחרות, הגינות דורשת להיצמד לפרספקטיבה המקורית ולערך שהוסכם עליו, ולא לשנות זאת בשל תחושות אישיות לאחר מכן.