ספר 8 / פרק 9
פסקה 1 - חברות וצדק בקהילה
הסבר - חלק אחר חלק
"ידידות וצדק נראים, כפי שאמרנו בתחילת הדיון שלנו, כמתייחסים לאותם עניינים ומתגלמים בין אותם אנשים."
אריסטו מציין כי חברות וצדק קשורים זה בזה באופן הדוק – שניהם נוגעים לאותם אנשים וסיטואציות. במילים אחרות, הקשרים והקהילות שבהם מתקיימת חברות הם גם המקומות שבהם מיושם הצדק. החיבור הזה מרמז על כך שהעקרונות שמנחים אותנו ביחסנו כחברים קשורים לאופן שבו אנו פועלים בצדק בתוך מערכות אלה. חברות וצדק אינם כוחות נפרדים, אלא משתלבים באותם מרחבים חברתיים.
"בכל קהילה ישנה מחשבה שמתקיים בה סוג מסוים של צדק, וגם של ידידות; לפחות בני אדם מכנים "חברים" את שותפיהם למסע או ללחימה, וכך גם את אלה השייכים איתם לכל סוג אחר של קהילה."
בקטע זה, אריסטו מציין כי בכל מקום שבו קיימת צורה של קהילה או מטרה משותפת, ישנו גם מרכיב של צדק וגם של ידידות. לדוגמה, אנשים הנוסעים יחד במסע (חבר־למסע) או הנלחמים יחד במלחמה (חבר־לנשק) נוהגים לעיתים קרובות להתייחס זה אל זה כאל חברים, מאחר שהם חולקים מטרה או חוויה משותפת. הדבר מרמז שידידות נוצרת באופן טבעי כאשר אנשים מחוברים או משתפים פעולה בצורה כלשהי.
"מידת הקשר ביניהם היא גם מידת הידידות ביניהם, שכן זו המידה שבה הצדק מתקיים ביניהם."
אריסטו טוען שהעומק או הקרבה במערכת יחסים קובעים גם את רמת החברות וגם את מידת הצדק הנדרשת בתוכה. במילים אחרות, ככל שהקשר או החיבור בין אנשים חזק יותר (כמו במשפחה, חברים קרובים או אזרחים בני אותה חברה), כך גדלות המחויבויות ההדדיות שלהם – הן במונחי הוגנות והן במונחי אכפתיות. חברות וצדק מתפתחים יחד ביחס ישר לרמת הקשר או המטרה המשותפת שיש לאנשים זה עם זה. לדוגמה, ככל שמישהו קרוב אליך יותר, כמו אח או חבר קרוב, כך המחויבויות ההדדיות שלכם גדלות וצומחת תחושת ההוגנות החזקה יותר המצופה במערכת היחסים הזו.
"והפתגם "מה ששייך לחברים הוא רכוש משותף" מבטא את האמת; שכן החברות נשענת על שותפות."
בקטע זה, אריסטו מדגיש כי ידידות מושתתת על חוויות משותפות או קהילה. הפתגם "מה שיש לחברים הוא רכוש משותף" מבליט את הרעיון שחברים אמיתיים רואים את מה שיש להם—בין אם מדובר במשאבים, חוויות או ערכים—ככאלה ששייכים לשניהם במובן מסוים, ולא כרכוש פרטי בלבד. אין הכוונה בהכרח לבעלות ממשית, אלא לתחושת שיתוף עמוקה או חיבור. עבור אריסטו, תחושת המטרה המשותפת והאחדות היא שמייצבת את הידידות. לכן, ידידות משגשגת בסביבות שבהן קיימת איזושהי קרקע משותפת או שיתוף פעולה.
"כעת, אחים וחברים חולקים הכל במשותף, אך האחרים שאליהם התייחסנו חולקים דברים מסוימים בלבד במשותף - חלקם חולקים יותר, ואחרים פחות; שכן גם מתוך החברויות, ישנן כאלה שהן באמת חברויות במידה רבה יותר וישנן במידה פחותה."
בחלק זה, אריסטו מדגיש שהעומק והאופי של החברויות משתנים בהתאם לסוג הקשר. לדוגמה, יחסים בין אחים או חברים קרובים נחשבים לעמוקים מאוד, ומתאפיינים ב"שיתוף בכל הדברים". המשמעות היא שקיים קשר חזק, נאמנות הדדית, ותחושת אחדות שבה כמעט הכל משותף – רגשות, אחריות, משאבים או חוויות.
מאידך, סוגים אחרים של חברויות – כאלה שהן פחות עמוקות או מבוססות על נסיבות שונות (כמו חברויות של תועלת או פעילות משותפת) – כוללות שיתוף בדברים מועטים יותר והן פחות מקיפות. חלק מהחברויות עשויות להיות מוגבלות למצבים מסוימים או לאינטרסים משותפים, מה שהופך אותן לפחות "אמיתיות" בהשוואה לצורות העמוקות יותר של חברות, שבהן יש כמעט שיתוף מוחלט או יישור קו מלא.
אריסטו בעצם אומר שלא כל החברויות שוות בעומקן או בעוצמתן; חלקן קשורות יותר למהות של חברות אמיתית, בעוד שאחרות נמצאות במקום מרוחק יותר על הספקטרום.
"וגם הדרישות של הצדק שונות; החובות של הורים כלפי ילדיהם אינן זהות לחובות של אחים זה כלפי זה, וגם אינן זהות לחובות בין חברים קרובים לבין חברים-לאזרחות, וכך גם עם שאר הסוגים של החברות."
אריסטו מדגיש שהמושג של צדק משתנה בהתאם לסוג הקשר בין אנשים. החובות המוסריות או האחריות שאדם נושא כלפי אדם אחר משתנות על פי הקרבה או סוג היחסים ביניהם. לדוגמה, האחריות שיש להורה כלפי ילדו שונה מהאחריות שיש לאחים זה כלפי זה. באופן דומה, החובות שיש לנו כלפי חברים קרובים, כמו שותפים לדרך, אינן זהות לחובות שיש לנו כלפי אזרחים אחרים או מכרים. בעצם, מהות הצדק מעוצבת על פי ההקשר ועומק הקשר בכל מערכת יחסים.
"לכן, יש הבדל גם בין המעשים הלא-צודקים כלפי כל אחת מהקבוצות של המעורבים, והעוול הופך חמור יותר כשמדובר באלה שהם חברים במובן עמוק יותר. לדוגמה, זה חמור יותר לרמות חבר קרוב מאשר אזרח רגיל, חמור יותר לא לעזור לאח מאשר לזר, וחמור יותר לפגוע באב מאשר בכל אדם אחר."
אריסטו מציין שהחומרה של אי הצדק תלויה בסוג הקשר שיש לנו עם האדם שנפגע. ככל שהקשר קרוב או משמעותי יותר, כך העוול מרגיש חמור יותר. לדוגמה, לרמות או לבגוד בחבר קרוב ("רֵע") נחשב גרוע יותר מאשר לבגוד באזרח שאינך מכיר היטב. באופן דומה, להימנע מלעזור לאחיך חמור יותר מאשר לא לסייע לזר מוחלט. ופגיעה באביך — אדם מרכזי לחייך ולמציאותך — היא חמורה יותר מפגיעה באדם אקראי.
ככל שחזק יותר הקשר של חברות או חיבור, כך גדל המשקל המוסרי של כל פגיעה או אי צדק. הדבר מחזק את הרעיון שגם צדק וגם חברות מתפתחים ומעמיקים בהתאם לקרבה ולמורכבות היחסים. ככל שמישהו קרוב יותר אלינו, כך אחריותנו האתית כלפיו גדולה יותר.
"נראה שגם הדרישות של הצדק גוברות ככל שעומק החברות גדל, מה שמרמז שחברות וצדק מתקיימים בין אותם אנשים ולהם אותו תחום השפעה."
חלק זה מדגיש כי הצדק והידידות קשורים זה בזה בקשר עמוק—ככל שהידידות חזקה או עמוקה יותר, כך גוברות החובות המוסריות והאתיות (ה"דורשות של הצדק") בין האנשים. לדוגמה, בגידה או פגיעה בחבר קרוב מרגישה חמורה הרבה יותר מבחינה מוסרית מאשר לעשות זאת למישהו שאנו בקושי מכירים. אריסטו מצביע על כך שתחושת הצדק שלנו קשורה באופן הדוק ליחסים שאנו יוצרים, וששני המושגים האלה—צדק וידידות—לא רק קשורים, אלא גם מתפתחים במקביל. במקום שבו יש קשר ידידות עמוק, יש גם ציפייה מוגברת להוגנות ולהתנהגות מוסרית.