אתיקה

חלק זה מתאר כיצד סוגים מסוימים של חברויות מבוססים על תחושת שוויון—כלומר ששני החברים נותנים ומקבלים משהו בעל ערך שווה בתמורה. לדוגמה, בחברויות שמבוססות על תועלת, צד אחד עשוי להעניק שירות מועיל בעוד שהשני מציע משהו אחר, כמו תשלום או משאבים, כהחלפה. באופן דומה, בחברויות שמבוססות על הנאה, שני החברים נהנים באותה מידה מחברת זה של זה. יש כאן סוג של איזון או תועלת הדדית במערכות יחסים אלה, בין אם מדובר בחלופה שווה של אותו דבר (כמו הנאה) או בהחלפה הדדית (כמו סחר בין הנאה לתועלת).

אריסטו מדגיש שחברויות המבוססות אך ורק על תועלת (מה שאדם יכול לעשות עבורך) או הנאה (כמה הם הופכים את חייך למהנים) אינן אמיתיות או עמוקות כמו חברויות אמיתיות. מערכות יחסים מסוג זה יותר מסחריות, כלומר הן תלויות בהחלפת תועלות – כמו תועלת מוחלפת בהנאה – אך הן חסרות את הבסיס האיתן של קשר אמיתי ועמיד. מכיוון שהן מבוססות על מה שכל צד מקבל מהקשר, הן גם פחות יציבות וסביר יותר שיסתיימו כשהנסיבות או היתרונות משתנים.