ספר 8 / פרק 6
פסקה 3 - סוגי ידידות והמניעים שלהן
הסבר - חלק אחר חלק
"מבין שני הסוגים הללו, זה שנעשה למען ההנאה דומה יותר לידידות, כאשר שני הצדדים מקבלים זה מזה את אותם הדברים ונהנים זה מזה או מהדברים עצמם, כמו שקורה בידידות של הצעירים; כי נדיבות נמצאת יותר בידידויות כאלה."
אריסטו מסביר כי חברויות המבוססות על הנאה הדדית מרגישות קרובות יותר לחברות אמיתית בהשוואה לאלו שמבוססות אך ורק על תועלת. סוג כזה של חברויות מערב לעיתים קרובות את שני האנשים שנהנים או מתענגים זה מחברתו של זה או מתחומי עניין משותפים. הוא מציין שסוג כזה של קשר נפוץ בקרב צעירים, מכיוון שהם נוטים להיות נדיבים יותר ופחות מחושבים בקשרים הללו, תוך התמקדות גדולה יותר בהנאה משותפת ופחות בתועלות מעשיות.
"ידידות המבוססת על תועלת מיועדת לאנשים בעלי חשיבה מסחרית."
אריסטו אומר כאן שחברויות המבוססות על תועלת (שימושיות) נחפש בעיקר על ידי אנשים שממוקדים בקשרים מעשיים ומבוססי עסקה—כמו אותם אנשים "בעלי חשיבה מסחרית" שהדאגות העיקריות שלהם סובבות סביב חילופי תועלות או שירותים. חברויות אלו אינן עוסקות בקשרים רגשיים עמוקים או בערכים משותפים; אלא הן מתקיימות משום ששני הצדדים מוצאים זה את זה מועילים בצורה מסוימת. לדוגמה, זו יכולה להיות מערכת יחסים עסקית, שבה העניין המרכזי הוא רווח הדדי ולא קשר אישי אמיתי.
"אנשים שהם מאושרים במידה עליונה אינם זקוקים לידידים מועילים, אלא לידידים נעימים; כי הם רוצים לחיות עם מישהו, ואמנם הם יכולים לסבול כאב לזמן קצר, אך אף אחד לא יכול לשאת אותו באופן מתמשך, ואף לא את הטוב עצמו אם הוא כרוך בכאב עבורם. זו הסיבה לכך שהם מחפשים חברים שיהיו נעימים."
אריסטו אומר שאנשים שהם "מאושרים באמת" (כאלה שמרגישים מלאים ומסופקים בחייהם) אינם באמת זקוקים לחברים שהם רק שימושיים להם—חברים שהם מסתמכים עליהם רק לצורך תועלות מעשיות. במקום זאת, הם מחפשים חברים נעימים, אנשים שהם באמת נהנים מחברתם. מדוע? כי אפילו האדם הכי מסופק ומאושר אינו רוצה לחיות בבידוד מוחלט—כמו באופן טבעי, הם רוצים שותפים לחלוק איתם את חייהם.
עם זאת, יש גבול לסיבולת האנושית: בעוד שאנשים עשויים לסבול כאב או אי נוחות לתקופה קצרה, אף אחד לא יכול לשאת זאת לנצח. אפילו דבר שהוא במהותו "טוב" (כמו מעשה מוסרי) הופך לבלתי נסבל אם הוא כרוך באופן מתמיד בתחושות לא נעימות או כואבות. זו הסיבה שאנשים מאושרים מחפשים חברים שמביאים שמחה ונחת, שמסייעים להפוך את החיים למהנים, במקום להוסיף לעומס או לקושי. בעצם, אפילו החיים המאושרים ביותר זקוקים לרגעים של קלילות וקשר אנושי.
"אולי עליהם לחפש חברים שהם גם נעימים, גם טובים, וגם טובים עבורם; כך הם ימצאו את כל התכונות שצריכות להיות לחברים."
אריסטו מציע כי סוג החבר האידיאלי הוא אדם שלא רק מביא עמו הנאה, אלא גם בעל טוב פנימי ונוכחותו מועילה באמת לחברו. חבר כזה משלב את כל התכונות החשובות של ידידות אמתית: הוא מהנה להיות במחיצתו (נעים), הוא חי באופן מוסרי וראוי (טוב), ונוכחותו משפרת ותורמת באמת לשלומו ורווחתו של האחר (טוב עבורו). למעשה, אריסטו מדגיש את החשיבות של חברויות עמוקות ומלאות, ולא כאלו רדודות או מבוססות רק על הנאה חולפת. ידידויות כאלה הן נדירות, אך הן מייצגות את הצורה הגבוהה והשלמה ביותר של חברות.