אתיקה

אריסטו אומר שחברות עמוקה ומושלמת - שהיא הסוג הגבוה ביותר של חברות המבוססת על טוב משותף, סגולה והבנה - היא נדירה ואינה יכולה להתחלק בין אנשים רבים. הוא משווה זאת להתאהבות, שגם היא רגש עז וכל-כולי שמופנה בדרך כלל כלפי אדם אחד בלבד. הן חברות מושלמת והן אהבה דורשות השקעה רגשית עמוקה ותחושת בלעדיות, מה שהופך את הקשר העמוק הזה לבלתי אפשרי לחלוקה בין אנשים רבים. למעשה, קשרים אמיתיים ועמוקים הם מיוחדים דווקא בזכות עוצמתם המרוכזת והייחודית.

אריסטו אומר כאן שקשה לרבים להרשים או לספק מישהו לעומק באופן מיידי, או להיתפס בראייתו של אדם כמידה טובה או ראויה להערצה. הסיבה לכך היא ככל הנראה שהערכה אמתית וקשר אמתי – במיוחד בהקשר של מערכות יחסים עמוקות – דורשים אינטראקציה אישית, אינטימית ומשמעותית, שאינה יכולה להתפשט בקלות על פני אנשים רבים. במילים פשוטות, קשרים אמיתיים ומשמעותיים או הערכה גבוהה כלפי אחרים נוטים להיות סלקטיביים וממוקדים, ולא מפוזרים בהיקף רחב.

אריסטו אומר כאן שיצירת חברות קרובה ומשמעותית דורשת זמן ומאמץ. לא מספיק פשוט להיפגש עם מישהו או ליהנות מחברתו באופן זמני; חברות אמיתית כוללת היכרות מעמיקה עם האדם האחר, הבנת מי הוא ובניית אמון לאורך זמן. סוג כזה של היכרות אינו קל להשגה—זה מצריך סבלנות וחוויות משותפות כדי להתחבר באמת עם מישהו ברמה עמוקה יותר.

אריסטו אומר שכאשר מדובר בחברויות המבוססות על תועלת (שימושיות) או הנאה, קל יותר לקיים יחסים כאלה עם אנשים רבים. למה? משום שסוגי החברויות הללו לא דורשים קשר עמוק, ארוך טווח או השקעה רגשית משמעותית. הן יותר עסקיות ושיטחיות—אתה מחבב מישהו כי הוא מועיל לך או כיף להיות בסביבתו. אינטראקציות כאלה לא דורשות הרבה מאמץ, אמון או זמן כדי לבנות אותן, בניגוד לחברויות אמיתיות, שמבוססות על אהבה והערכה הדדית לשני הצדדים כאנשים.