ספר 8 / פרק 5
פסקה 2 - הידידות האמיתית ביותר.
הסבר - חלק אחר חלק
"אם כן, הידידות האמיתית ביותר היא זו של הטובים, כפי שאמרנו לעיתים קרובות; כי מה שהוא טוב או נעים באופן מוחלט נראה ראוי לאהבה ורצוי, ולגבי כל אדם – מה שהוא טוב או נעים עבורו. והאדם הטוב הוא ראוי לאהבה ורצוי לאדם טוב אחר משתי הסיבות הללו."
אריסטו אומר כי הצורה האמיתית והאידיאלית ביותר של חברות היא הקשר בין אנשים שיש להם אופי מוסרי וטוב. זאת משום שדברים שהם באמת טובים או מהנים מטבעם זוכים להערכה וחיפוש טבעי. בנוסף, כל אדם נוטה להעריך את מה שמתאים לתפיסתו שלו לגבי הטוב או המהנה. עבור אדם מוסרי, אדם מוסרי אחר הוא מושך ומעורר הערכה, מכיוון ששניהם חולקים ערכים דומים המבוססים על טוב וחיוביות — תכונות שהופכות אותם לאהובים זה על זה.
"כעת נראה כי האהבה היא רגש, בעוד שהידידות היא מצב של אופי; שכן ניתן לאהוב גם דברים חסרי חיים, אך אהבה הדדית כרוכה בבחירה, ובחירה נובעת ממצב של אופי. בני אדם מאחלים טוב לאלה שהם אוהבים, למען טובתם של האהובים, ולא כתוצאה מרגש אלא כתוצאה ממאפיין של אופיים."
אריסטו מבדיל כאן בין אהבה לבין ידידות. הוא מציע שהאהבה היא יותר תגובה רגשית, משהו שיכול להיות מכוון אפילו כלפי חפצים דוממים – כמו לאהוב ספר מועדף או יצירת אמנות. אך ידידות אמיתית, לפי דבריו, היא עמוקה ומשמעותית יותר, כי היא איננה רק תחושה – היא משקפת מצב של אופי. משמעות הדבר היא שבידידות אמיתית יש בחירות מכוונות ואופי מוסרי מפותח.
כאשר שני אנשים הם חברים, הם באופן פעיל בוחרים לאחל זה לזה טוב – לא רק מתוך היקשרות רגשית, אלא בשל מי שהם כבני אדם. הכוונה לדאוג לרווחת האחר מבוססת על אופיים ומעלותיהם, ולא על רגשות חולפים. לכן, אף שאהבה עשויה להיות ספונטנית ומכוונת לדברים מגוונים, ידידות אמיתית כרוכה בהחלטה מוסרית שמעוגנת בטוב שבשני הצדדים.
"כאשר אדם אוהב חבר, הוא בעצם אוהב את מה שטוב עבורו עצמו; שכן, האדם הטוב, כאשר הוא הופך לחבר, הופך למשהו טוב עבור חברו."
אריסטו מדגיש שכאשר אנחנו אוהבים חבר אמת, אנחנו למעשה אוהבים באופן עקיף גם את מה שטוב עבורנו. זאת מכיוון שחבר טוב, שהוא אדם בעל מידות טובות וישר מוסרית, מביא עמו באופן טבעי תועלות ואיכויות חיוביות לקשר. הטוב שבו מעשיר גם אותך וגם את מערכת היחסים. במובן מסוים, המידות הטובות שלו משתקפות אליך, והטוב שבו הופך למתנה שגם אתה חווה ומעריך בחייך. לכן, חבר אמת הוא לא רק שותף לדרך, אלא גם נכס מוסרי שמסייע לצמיחה האישית שלך.
"אם כן, כל אחד אוהב את מה שטוב עבורו, ומחזיר באותה מידה של רצון טוב ונעימות; כי נאמר שחברות היא שוויון, ושני המרכיבים הללו נמצאים במיוחד בחברות בין אנשים טובים."
אריסטו מדגיש שבעידוד חברות אמתית, ובמיוחד החברות בין אנשים טובים (בעלי אופי מוסרי), קיים איזון של דאגה ותועלת הדדית. כל צד בקשר מעריך את החברות משום שהיא מועילה, אך לא בצורה אגואיסטית או שטחית. במקום זאת, הם דואגים לחבריהם מתוך רצון אמיתי לטובתם. באותו זמן, להיות טוב כלפי חברם גם עולה בקנה אחד עם הטוב עבור עצמם, שכן קשר מוסרי תומך ברווחתם האישית.
איזון זה יוצר מעין "שוויון" במערכת היחסים. שני הצדדים מעניקים ומקבלים במידה שווה רצון טוב (מעשי דאגה וטוב לב) ונעימות (אינטראקציות מהנות וחוויות משותפות). חילוף הדדי זה הוא מה שהופך חברות כזו לשווה ומספקת באמת. לדעת אריסטו, סוג זה של שוויון ותועלת הדדית—המבוססים על מוסריות—הוא הנוכח ביותר בחברויות של אנשים טובים.