ספר 8 / פרק 5

פסקה 1 - טבעה של הידידות ותלותה בקרבה ובהנאה

הסבר - חלק אחר חלק

חלק 1
הטקסט המקורי:

"כמו שבנוגע למידות הטובות, יש אנשים שנחשבים טובים בשל מצב האופי שלהם ואחרים בשל הפעילות שלהם, כך גם במקרה של החברות; אלו שחיים יחד נהנים זה מחברתו של זה ומעניקים טובות זה לזה, אך מי שישן או מרוחק פיזית אינו מבצע כרגע את פעולות החברות, אלא רק מוכן לבצען. המרחק אינו מנתק את החברות לחלוטין, אלא רק את הפעילות שבה."

אריסטו משווה בין חברות למידה הטובה. כפי שישנם אנשים הנחשבים טובים מבחינה מוסרית על סמך אופיים הפנימי, וישנם כאלה הנחשבים כך על בסיס מעשיהם, כך גם לחברות יש רבדים. חברים שנמצאים פיזית זה עם זה חולקים יחד שמחה ועוזרים זה לזה—בעצם "מביעים" את החברות בפעולה. אך כאשר חברים רחוקים זה מזה (בין אם ישנים או גרים במרחק גדול), הם לא עוסקים באותן אינטראקציות בצורה פעילה. עם זאת, הקשר עצמו ממשיך להתקיים, כל עוד ההפרדה אינה קבועה. מרחק אינו הורס את החברות, אלא רק משהה את הביטויים הפעילים שלה.

חלק 2
הטקסט המקורי:

"אך אם ההיעדרות ממושכת, נראה שהיא גורמת לאנשים לשכוח את חברותו של האחר; ומכאן האמרה "רחוק מהעין, רחוק מהלב"."

אריסטו מציין שהיעדר ממושך, או היות רחוקים פיזית לאורך זמן, יכול לעיתים להחליש או אפילו למחוק את הקשר בין חברים. זאת משום שהפעילויות המשותפות, השיחות וההנאה ההדדית, שמזינות רוב החברויות, אינן מתרחשות עוד. המרחק הפיזי אינו הורס לחלוטין את הקשר, אך הפער הטבעי באינטראקציה יכול לגרום לאנשים להתרחק רגשית, ובסופו של דבר לאבד את מערכת היחסים לאורך זמן. הדבר מסוכם היטב בביטוי המוכר "רחוק מהעין, רחוק מהלב", שמדגיש כיצד הפרדה פיזית יכולה לגרום לאנשים לשכוח זה את זה בהדרגה.

חלק 3
הטקסט המקורי:

"לא נראה כי אנשים מבוגרים או אנשים חמוצי סבר יוצרים חברויות בקלות; זאת משום שיש בהם מעט דברים נעימים, ואף אחד לא יכול לבלות את ימיו עם מישהו שחברתו מכאיבה או לא נעימה. שכן, נראה שהטבע מעל לכל דבר אחר נמנע מהכאב ושואף אל הנעים."

אריסטו מציין כאן מדוע אנשים מסוימים, כמו מבוגרים יותר או כאלה שנחשבים "חמוצים" (עקשניים, מרירים או בלתי נעימים), נתקלים בקושי לבסס חברויות חזקות. הסיבה לכך פשוטה: חברויות משגשגות באופן טבעי מתוך חוויות שהן מהנות ומספקות לשני הצדדים. אם מישהו חסר תכונות שהופכות את חברתו לנעימה, קשה לאחרים לרצות לבלות איתו. הוא מקשר זאת למאפיין בסיסי של הטבע האנושי: אנו נמשכים למה שמרגיש טוב או נעים ונוטים להתרחק ממה שמרגיש שלילי או מכאיב. החברות, במהותה, נשענת על חיוביות והנאה משותפת, ולכן קשה למי שנראה בלתי נעים ליצור קשרים קרובים.

חלק 4
הטקסט המקורי:

"אולם, אלו שמאשרים זה את זה אך לא חיים יחד נראים יותר כמי שמטיבים זה עם זה מאשר כחברים אמיתיים. שכן, אין דבר שמאפיין חברים יותר מאשר לגור יחד (משום שגם אלו הזקוקים למשהו מחפשים תועלת, ואף אלו שהם מאושרים ביותר רוצים לבלות את זמנם יחד; שכן הבדידות אינה מתאימה עבורם כלל וכלל). אך אנשים אינם יכולים לחיות יחד אם הם אינם נעימים זה לזה ואינם נהנים מאותם הדברים, כפי שחברים הקרובים זה לזה נוהגים."

אריסטו מדגיש את המאפיין המרכזי של חברות אמת: לחיות את החיים יחד. הוא מסביר שאהבה או הערכה כלפי מישהו בפני עצמן אינן מספיקות כדי ליצור חברות שלמה. חברות אמת כוללת שיתוף חוויות, בילוי משותף, וחיים בדרך שמבוססת על הנאה הדדית ותחומי עניין משותפים.

הוא מציין שגם האנשים המאושרים ביותר, אלה שאינם זקוקים לאחרים לשם סיפוק צרכים, עדיין משתוקקים לחברה – הם רוצים לבלות את חייהם עם חברים קרובים. מדוע? כי לחיות לבד, גם אם חיים בנוחות ובאופן עצמאי, לא מרגיש טבעי. הבדידות מנוגדת לטבע האנושי, כיוון שאנחנו משתוקקים לקשר ולשמחה משותפת.

עם זאת, לחיות יחד – או להיות בקשר קרוב לאורך זמן – דורש הנאה הדדית. חברים צריכים למצוא שמחה בחברת זה של זה ולשתף טעמים או ערכים דומים. ללא קשר והנאה מסוג זה, קשה באמת לבלות יחד בהרמוניה. ההנאה המשותפת הזו היא שגורמת לבני לוויה להיראות כחברים אמיתיים.