אתיקה

אריסטו ממשיך בהסבר על סוגי החברות. הוא מציין ש"אנשים רעים" (אלו שחסרים בהם סגולה מוסרית או טוב) נוטים ליצור חברויות מתוך סיבות אנוכיות—בין אם למען הנאה אישית או מפני שהאדם השני מועיל להם בדרך כלשהי. חברויות אלו מתמקדות במה שניתן לקבל מהקשר, ולא על בסיס קשר עמוק ואמיתי.

לעומת זאת, "אנשים טובים" (אלו שהם מוסריים ובעלי סגולה) יוצרים חברויות לא בגלל מה שהם יכולים להרוויח, אלא בגלל מהות האדם השני כשהוא עצמו. חברויות אלו מבוססות על כבוד והערכה הדדית כלפי טוב הלב של כל אחד, דבר שהופך אותן לצורת החברות הגבוהה ביותר. למעשה, אנשים טובים מעריכים זה את זה בזכות אופיים ושלמותם, וטוהר הכוונה הזה הופך את חברויותיהם למשמעותיות ועמידות יותר.

בחלק זה, אריסטו מבדיל בין חברות אמתית ("חברים ללא סייג") לבין סוגים אחרים של קשרים שעשויים להיראות כמו חברות, אך אינם זהים במהותם. חברות אמתית, לפי אריסטו, מבוססת על דאגה כנה לאופיו וטובו של האדם - היא קיימת למען האדם עצמו, ולא בגלל תועלת משנית כלשהי כמו הנאה או שימושיות.

לעומת זאת, ה"חברויות המקריות" שאריסטו מזכיר מבוססות על דברים חיצוניים לאופיו של האדם – כמו ליהנות מחברתו של מישהו כי הוא משעשע (הנאה) או בגלל שהוא מספק איזושהי תועלת מעשית (שימושיות). סוגים אלו של קשרים עשויים להיראות כמו חברות אמתית כלפי חוץ, אך הקשר אינו עמוק או יציב באותה מידה, משום שהוא תלוי בגורמים חיצוניים ולא בהערכה הדדית למוסריות ולטוב הפנימי של כל צד. במילים אחרות, מדובר ב"חברויות מתוך מקרה" ולא חברויות בעלות מהות אמתית.