אתיקה

חלק זה מדגיש תכונה ייחודית של חברויות בין אנשים שהם באמת טובים. אריסטו אומר שחברויות כאלו הן חזקות ועמידות בפני דברים כמו לשון הרע או רכילות. למה? מכיוון שכאשר שני אנשים טובים חולקים קשר עמוק, הם כבר בחנו והכירו באמת את אופיים אחד של השני לאורך זמן. היכרות ואמון כאלו מקשים להאמין לדברים שליליים שנאמרים על האדם האחר. יתרה מכך, בחברויות אלו ניתן למצוא את היסודות החיוניים של חברות אמיתית: אמון, הגינות, והביטחון שהחבר שלך לעולם לא יפגע בך בכוונה או יבגוד בך. תכונות אלו נובעות מהיושרה ומהמידות הטובות של שני האנשים.

אריסטו מציין כאן שבידידויות המבוססות על תועלת (תועלת הדדית) או הנאה (הנאה משותפת), בעיות עשויות לעלות בקלות רבה יותר. סוגי קשרים אלו הם שבריריים יותר משום שהם נשענים על גורמים חיצוניים וזמניים – כמו מטרות משותפות או הנאה רגעית – ולא על חיבור מוסרי עמוק. הוא מביא שני הקשרים לדוגמה:

1. ידידויות המבוססות על תועלת: הקשר קיים משום שהוא משרת מטרה, כפי שקורה לעיתים קרובות בבריתות בין מדינות. מדינות "ידידותיות" זו לזו משום שזה מועיל להן מבחינה פוליטית או כלכלית. אך כאשר היתרון נעלם, כך עשויה להיעלם גם ה"ידידות".

2. ידידויות המבוססות על הנאה: למשל, ילדים מכנים זה את זה חברים כי הם נהנים לבלות יחד או מוצאים זה את זה מהנים. עם זאת, מכיוון שסוג ידידות זה תלוי בהנאות חולפות, הוא לא בהכרח מתמשך או בעל משמעות עמוקה.

בסופו של דבר, סוגי קשרים אלו פגיעים יותר לנושאים כמו אינטרסים אישיים או סכסוכים, משום שהם חסרים יסוד מוסרי יציב, בניגוד לידידויות המוצקות יותר המבוססות על מעלה.

אריסטו מסביר שאפשר להשתמש במונח "חברים" לתיאור סוגים שונים של מערכות יחסים, אך עלינו להבין שחברות אמיתית, או חברות "במובן הנכון", מתקיימת בעיקר בין אנשים טובים שמעריכים זה את זה בשל אופיים וטובם. הסוגים האחרים של חברות – כמו אלו המבוססים על תועלת (תועלת הדדית) או הנאה – יכולים עדיין להיקרא חברות, אך רק בצורה רחבה וחשובה פחות. מה שמחבר אפילו את החברויות הפחות משמעותיות הללו לרעיון של חברות הוא שהן מכילות משהו טוב – בין אם מדובר בהנאה שמוצא מחפש התענוג או ביתרון שאדם משיג במערכת יחסים שימושית. המרכיב המשותף הזה של "משהו טוב" מאפשר לראות בהן חברות בהשאלה, אף שאינן הצורה הגבוהה או האמיתית ביותר של חברות.

בקטע הזה, אריסטו מסביר שחברויות המבוססות על תועלת (מה שאפשר להרוויח ממישהו) ועל הנאה (להנות מהחברה של מישהו) בדרך כלל אינן חופפות. נדיר למצוא מערכת יחסים שמספקת את שני הצרכים גם יחד. למה? משום ששני סוגי הקשרים האלה הם יותר מקריים או תלויי-מצב—הם נובעים מנסיבות מסוימות. לדוגמה, ייתכן שאתה חבר של עמית לעבודה כי הוא עוזר לך בעבודה (תועלת), או שאתה נהנה לבלות עם מישהו כי הוא מצחיק אותך (הנאה). הסיבות האלה אינן טבעיות להשתלב, כיוון שהן נובעות ממטרות שונות. יחסים כאלה נוטים להיות שבריריים ומוגבלים יותר, מכיוון שהם מבוססים על גורמים זמניים או חיצוניים ולא על האופי של האדם או על קשר עמוק יותר.