אתיקה

אריסטו אומר שחברויות עמוקות ומשמעותיות – כאלה שמבוססות על טוב לב ומידות טובות משותפות – הן מטבען נדירות. למה? כי אנשים שמגלמים טוב אמיתי ומידות טובות הם עצמם נדירים בעולם. סוגי חברויות אלה, שמושרשות במצוינות מוסרית משותפת, מיוחדות דווקא בגלל שלא לכל אחד יש את התכונות הנדרשות ליצור אותן.

אריסטו מדגיש שחברויות עמוקות ומשמעותיות, במיוחד כאלה המבוססות על טוב ומעלה, דורשות זמן וחוויות משותפות כדי להתפתח. הפתגם "אכלו מלח יחד" מתייחס לרעיון של לבלות כמות משמעותית של זמן עם מישהו – לשתף ארוחות, קשיים ועליות ומורדות של החיים. בעצם, חברות אמיתית אינה נוצרת בין לילה. היא דורשת סבלנות, הבנה הדדית ואמון שנבנים לאורך זמן ממושך של אינטראקציה עקבית.

אריסטו אומר שחברות אמיתית לא יכולה להיווצר עד ששני האנשים רואים זה בזה משהו שבאמת ראוי להערכה או "אהוב" ומפתחים אמון הדדי. חברות היא לא רק רצון להתחבר למישהו; היא דורשת הכרה בטוב שבו או בערכו ובנייה של אמון לאורך זמן. ללא מרכיבים אלו—התחושה שמישהו ראוי לאהבה והיכולת לבטוח בו—חברות לא יכולה להתפתח במלואה. זוהי קשר עמוק שמתרומם מעבר לאינטראקציות שטחיות.

חלק זה מציין שרק הרצון להיות חברים או הפעולה באופן ידידותי לא הופכים אוטומטית שני אנשים לחברים אמיתיים. יש הבדל בין לשאוף לחברות לבין להשיג אותה באמת. עבור אריסטו, חברות אמיתית דורשת ששני האנשים יהיו מעוררי אהבה מטבעם—כלומר, שיהיו בעלי תכונות כמו מעלה טובה או אופי טוב—וששניהם יכירו בתכונות הללו ויעריכו אותן זה אצל זה. חברות אותנטית אינה דבר שטחי או מיידי; היא דורשת כבוד הדדי וקשר עמוק יותר, שמתפתח עם הזמן. זה לא מספיק פשוט להתנהג בצורה ידידותית; הקשר חייב להיות מושתת על משהו משמעותי ואמיתי ששני הצדדים מודעים לו ומעריכים אותו.

שורה זו מדגישה הבחנה חשובה: בזמן שהרצון או הכמיהה ליצור חברות יכולים להופיע כמעט באופן מידי – כמו כשאתה פוגש מישהו ומרגיש חיבור מיידי – החברות האמיתית עצמה דורשת זמן להתפתח. חברות, בצורתה העמוקה והמתמשכת, אינה משהו שקורה בן רגע. היא זקוקה לאמון, חוויות משותפות, הבנה הדדית, ולהכרה בכך ששני הצדדים הם באמת "ראויים לאהבה" בתכונות כמו טוב לב או מידה טובה. למעשה, יש הבדל בין לרצות להיות חברים לבין להפוך לחברים באמת.