אתיקה

אריסטו מציין שחברויות המבוססות על תועלת או שימושיות נוטות להיות בעייתיות. מדובר במערכות יחסים שבהן שני הצדדים מתמקדים בעיקר במה שהם יכולים להרוויח זה מזה, ולא ביצירת קשר עמוק יותר. מכיוון שהדגש הוא על אינטרס עצמי, שני הצדדים נוטים לנסות למקסם את התועלת האישית שלהם, מה שמוביל לתסכולים וקונפליקטים. למעשה, כל אחד מחפש "לנצח" או להשיג יתרון, וזה לא תורם ליצירת חברות אמיתית.

בחלק זה, אריסטו מציין בעיה נפוצה בחברויות המבוססות על תועלת – כלומר, מערכות יחסים שבהן אנשים קשורים זה לזה בגלל שהם זקוקים למשהו זה מזה. הבעיה מתעוררת כאשר שני הצדדים מתמקדים במה שהם מרוויחים במקום במערכת היחסים עצמה. כל אחד מהם מרגיש לעיתים קרובות שהוא לא מקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו, ולכן מתחיל להאשים את הצד השני על כך שאינו עומד בציפיותיו. כתוצאה מכך, חברויות אלו הופכות לעסקאות, נוטות לאי שביעות רצון ולתרעומת, מכיוון שהדגש הוא על איזון "מי חייב למי", במקום על רצון טוב הדדי.

חלק זה מתייחס לחוסר איזון הטמון ביחסי ידידות המבוססים על תועלת או תועלת הדדית. אריסטו מציין כי במערכות יחסים כאלו, אפילו אנשים שמנסים לעזור לאחרים, לעיתים קרובות אינם יכולים לעמוד במלוא הציפיות או הרצונות של אלו שהם עוזרים להם. המקבלים את העזרה או התועלת נוטים לרצות יותר ממה שהנותן יכול באופן סביר לספק, דבר שגורם לאי שביעות רצון. למעשה, יש גבול למה שמישהו מסוגל או מוכן לתת במערכות יחסים מסוג זה, והגבול הזה לרוב אינו תואם את מה שהצד השני מקווה לו. חוסר ההתאמה הזה יוצר מתחים ותלונות, מכיוון שסוגי ידידות אלו מתמקדים בקבלה של משהו מתוך הקשר, ולא בדאגה כנה או במידות טובות.