ספר 8 / פרק 12
פסקה 2 - טבען של ידידות ביחסים משפחתיים ואלוהיים.
הסבר - חלק אחר חלק
"ידידותם של ילדים להוריהם ושל בני אדם לאלים מבוססת על יחס כאל משהו טוב ועליון; שכן הם העניקו את הטובות הגדולות ביותר, בכך שהם הסיבה לקיומם, להזנתם ולחינוכם מאז לידתם. סוג ידידות זה כולל גם נעימות ותועלת רבה יותר מאשר זו עם זרים, מכיוון שחייהם משותפים יותר במידה רבה."
אריסטו מסביר כאן שהקשר של ילדים עם הוריהם – ושל בני אדם עם האלים – מבוסס על ההכרה בהם כטובים וכעליונים. מדוע? מפני שההורים והאלים נתפסים כמי שמעניקים את המתנות הגדולות ביותר: ההורים נותנים חיים, מספקים מזון ומדריכים את ילדיהם דרך חינוך וגידול. באופן דומה, האלים נתפסים כמקור לקיום ודאגה אלוהית.
סוג כזה של קשר כולל שכבות נוספות של ערך מעבר לכבוד בלבד. הוא נעים כי יש בו אהבה והכרת תודה, והוא מועיל בזכות הדאגה המתמשכת והחיים המשותפים. לעומת קשרים עם זרים, חברות זו עמוקה ומשולבת יותר בחיי היום-יום, שכן מערכות יחסים משפחתיות (או אלוהיות) כוללות באופן טבעי קרבה יומיומית ומענה לצרכים בסיסיים.
"החברות בין אחים נושאת מאפיינים הדומים לאלה שבחברות בין חברים (ובמיוחד כשהחברים הם טובים), ובאופן כללי בין אנשים שדומים זה לזה, מכיוון שאחים משתייכים זה לזה בצורה עמוקה יותר ואהבתם מתחילה עוד מלידתם. בנוסף, אלו שנולדו מאותם הורים, גדלו יחד וקיבלו חינוך דומה, נוטים להיות דומים יותר באופיים. כמו כן, מבחן הזמן מופעל על חברותם באופן המשכנע והמלא ביותר."
אריסטו מסביר את טבע הקשר בין אחים, ובמיוחד בין אחים זכרים, ואת האיכויות הייחודיות שלו הנובעות מחוויה משותפת ודמיון ביניהם. הוא מציין כי קשר זה דומה לידידות הנראית בין חברי נפש קרובים, במיוחד כאשר חברים אלה הם אנשים מוסריים או "טובים." למה? משום שאחים נוטים באופן טבעי אחד לשני מהרגע שבו הם נולדים – הם חולקים לא רק את אותם מוצאים (הוריהם) אלא גם חינוך משותף, סביבה דומה ולעיתים קרובות ערכים דומים שנוצרים מתוך אותה השפעה חינוכית.
רקע משותף זה יוצר קירבה עמוקה בין האחים, מה שהופך אותם למתואמים יותר מבחינת אופיים. בנוסף, הקשר בין אחים מחזיק לאורך זמן רב – החיים עצמם בוחנים ומחזקים את הקשר הזה דרך הזמן שאחים מבלים יחד, ומוכיחים את האמינות והעמידות שלו. בקצרה, אריסטו רואה בידידות בין אחים כעמוקה ומשמעותית במיוחד, משום שהיא מבוססת הן על טבע (קשר דם משותף) והן על חינוך (גידול משותף), והיא מתפתחת לאורך חיים שלמים של חוויות משותפות.