אתיקה

אריסטו טוען כי הצורות השונות של הממשל (או המשטרים) קשורות לחברות במידה שבה הן מבוססות על צדק. במילים אחרות, האופן שבו אנשים מתייחסים זה לזה בחברה—בין אם דרך סמכות, שוויון, או דאגה הדדית—משקף גם הוגנות וגם סוג של קשר או רצון טוב. הצדק מהווה את הבסיס ליחסים אלו, ובאמצעות הצדק מתפתחת סוג של חברות בין השולטים לנשלטים.

חיבור זה מצביע על כך שבמקום שבו הממשל הוגן וצודק, תחושת אמון וכבוד הדדי (שדומה לחברות) עשויה להתפתח באופן טבעי בין אלו שבשלטון לבין הכפופים להם. לעומת זאת, כאשר שיטה חסרה צדק, יסוד הרצון הטוב הזה צפוי להתמוטט.

אריסטו אומר שהקשר או "החברות" בין מלך לבין עמו מבוסס על היתרונות המשמעותיים שהמלך מספק לנתיניו. כלומר, מלך טוב הוא מלך שבאמת דואג לרווחת עמו ומבטיח שצרכיהם ימולאו. אריסטו משווה זאת לרועה הצאן הדואג לכבשים שלו, ומדגיש את אחריותו של המלך להוביל, לטפח ולהגן על אלו שתחת שלטונו, בדומה לאופן שבו רועה מספק ומפקח על עדרו. על ידי אזכור תיאורו של הומרוס את אגממנון כ"רועה העם", אריסטו מחזק את הרעיון שתפקידו הנכון של המלך הוא לשרת את עמו בצורה קשובה ובלתי אנוכית.

אריסטו מסביר שהקשר בין אב לילדיו מייצג סוג ייחודי של "ידידות", מכיוון שהוא מושתת על מעשים משמעותיים של דאגה ותרומה. הוא מדגיש שאב עושה יותר מאשר רק להדריך או להגן, כפי שעשוי לעשות מלך עבור נתיניו; האב הוא האחראי הממשי לעצם קיומם של ילדיו. מעשה זה—הבאתם לחיים—נחשב לאחת מצורות הטוב הגדולות ביותר שאדם יכול להעניק, והוא אף מעמיק יותר בכך שאב גם מטפח ומגדל את ילדיו. לכן, הקשר ההורי נבנה על יסודות יוצאי דופן של נדיבות ואחריות, אשר עולים בעומקם ובמשמעותם על צורות אחרות של מנהיגות או סמכות.