ספר 7 / פרק 8
פסקה 2 - חולשת רצון ורוע الأخلاق
הסבר - חלק אחר חלק
"מסתבר אם כך, שהיעדר שליטה עצמית (אקראסיה) אינה רישעות (אם כי אולי ניתן לראות בה רישעות במובן מסוים), משום שהיעדר שליטה עצמית מנוגד לבחירה מודעת, בעוד שרישעות פועלת בהתאם לבחירה מודעת."
אריסטו מבהיר את ההבדל בין חוסר שליטה עצמית לבין רשע מוסרי. הוא טוען שחוסר שליטה עצמית אינו זהה לרשע, אף שהם עשויים להיראות דומים בדרכים מסוימות. ההבדל טמון בתפקיד של הבחירה.
- חוסר שליטה עצמית הוא בניגוד לבחירה. כלומר, אדם שחסר שליטה עצמית יודע לעיתים קרובות מה נכון לעשות, אך נכנע לדחפיו או לתשוקותיו ופועל בניגוד לשיפוטו הטוב יותר. לדוגמה, מישהו עשוי לדעת שזה לא בריא לאכול עוגה שלמה, אך אינו מסוגל להתנגד ולעשות זאת בכל זאת.
- רשע מוסרי, לעומת זאת, מתיישר עם הבחירה. אדם מרושע בוחר באופן מודע ומכוון לעשות משהו רע כי הוא מאמין שזה מקובל או אפילו טוב, בהתבסס על ערכים או היגיון מעוותים. בשבילם, עשיית הרע מרגישה מתאימה לאופי שלהם או לעולמם הפנימי.
במילים פשוטות: האדם חסר השליטה העצמית נאבק (ולעיתים מפסיד) בקרב בין התבונה לתשוקה, בעוד האדם המרושע כבר השלים עם עשיית הרע, משום שזה מתאים לתפיסת עולמו המוטעית.
"לא שהם חסרים תבונה, אלא שהם דומים בהתנהגותם לפעולות שאליהן מובילים חסרי התבונה; כפי שאמר דמודוקוס על אנשי מילטוס: 'אנשי מילטוס אינם נטולי תבונה, אך הם עושים את הדברים שחסרי התבונה עושים'."
בקטע זה, אריסטו מדגיש שאמנם חוסר שליטה עצמית (אָפֶק) ורשע (מעשה מוסרי רע מתוך כוונה) שונים במהותם בדרך שבה הם נובעים – האחד פועל בניגוד לבחירה והשני מתיישב עמה – הם יכולים להיראות דומים בגלל שהם מובילים לעיתים קרובות לאותם סוגי מעשים.
כדי להמחיש זאת, הוא משתמש בציטוט של דמודוקוס על תושבי מילטוס, שהתפרסמו בהתנהגותם הייחודית. האמירה אומרת: "המילטים אינם חסרי שכל, אך הם עושים את הדברים שאנשים חסרי שכל עושים." כלומר, הם אינם מטבעם טיפשים, אך לפעמים פועלים כאילו הם כן, אולי מתוך הרגל או חוסר תשומת לב.
באופן דומה, אריסטו מסביר שאנשים חסרי שליטה עצמית אינם בהכרח רעים או "שבורים" מוסרית, אך הדרך שבה חוסר השליטה מתבטא יכולה לגרום להתנהגותם לדמות למעשיהם של אנשים רעים או עבריינים אמיתיים. ההבחנה המרכזית טמונה בתהליך הפנימי: רשע נובע מבחירה מודעת לפעול בצורה רעה, בעוד שחוסר שליטה נובע מכישלון להתגבר על דחפים, למרות הבנה של מהו הדבר הנכון לעשות.
"כך גם אנשים חסרי שליטה עצמית אינם פושעים, אך הם יבצעו מעשים פושעים."
חלק זה מדגיש הבחנה משמעותית: אדם שהוא חסר שליטה עצמית (אינו מצליח לשלוט בדחפיו) אינו בהכרח אדם רע או "פושע" באופיו, אך חוסר השליטה שלו יכול להוביל אותו לפעול בדרכים שנראות דומות להתנהגות של אדם פושע או בלתי מוסרי. במילים אחרות, הבעיה שלו נעוצה בחוסר היכולת שלו להתנגד לדחפים, ולא במזג מושחת או זדוני בכוונה תחילה. אריסטו נראה כמי שמבקש להדגיש שהמעשים שלהם אולי נראים דומים למעשים של אנשים רעים, אך שורש הבעיה שונה — זה לא רשעות מכוונת, אלא חולשה ביכולת לפעול בהתאם להיגיון או לשיקול דעת נכון.