אתיקה

אריסטו עוסק במושג חוסר שליטה עצמית (חולשת הרצון) ומחלק אותו לשני סוגים: פזיזות וחולשה.

במקרה של חולשה, האדם שוקל את הדברים, מבין מהו המהלך הנכון ופועל לתכנן אותו, אך רגשותיו — כמו פחד, תשוקה או רגש אחר — גוברים על החלטתו ההגיונית ומונעים ממנו לפעול לפי מה שהוא יודע שהוא הטוב ביותר.

במקרה של פזיזות, האדם כלל אינו עוצר כדי לחשוב או לשקול את אפשרויותיו. במקום זאת, הוא נשאב באימפולסיביות על ידי רגשותיו. חוסר השליטה העצמית במצב הזה מתרחש לא משום שהאדם קיבל החלטה שגויה, אלא משום שהוא כלל לא נתן לשיקול הדעת שלו הזדמנות להתערב.

בעצם, אריסטו מדגיש שתי דרכים שבהן אנשים נכשלים להפעיל שליטה עצמית: או דרך מחשבת יתר שבה הם נכנעים לחולשת הרגש, או דרך התנהגות אימפולסיבית בלי מחשבה כלל.

אריסטו מציין כאן תובנה חשובה על מודעות עצמית והכנה. הוא אומר שאנשים מסוימים, בדומה לכך שדגדוג לא משפיע על אדם שמדגדג אחרים כי הוא מוכן לתחושה, יכולים לעמוד בפני השתלטות רגשותיהם אם הם צופים מראש את המתרחש או "רואים מה צפוי לבוא". במילים אחרות, על ידי שימוש בהיגיון ובחזון (היכולת החישובית שלהם) ובהכנה מוקדמת לדחף הרגשי—בין אם מדובר בפיתוי של הנאה או בהתפרצות של כאב—הם יכולים לשמור על שליטה במעשיהם.

הנקודה המרכזית היא שמודעות והכנה יכולים להגן על אדם מפני הצפה רגשית. מי שנתפס בלתי מוכן או שאינו מודע נוטה יותר לפעול באופן אימפולסיבי. מדובר בסוג של משמעת מנטלית שעוזרת להם להתנגד ל"כשלון" מול תחושות כמו כעס, תשוקה או פחד.

אריסטו כאן מעיר הערה על התנהגות אנושית, במיוחד על סוג מסוים של אנשים שנוטים למה שהוא מכנה "חוסר ריסון נמהר". בואו נפרק את זה:

חלק מהאנשים, בגלל שהם חכמים ומהירי מחשבה, או בגלל שהם מאוד רגשיים ונשלטים על ידי תשוקותיהם, נוטים במיוחד לפעול באופן אימפולסיבי. אנשים אלו אינם נותנים לעצמם מספיק זמן להרהר או לחשוב באופן יסודי על הסיטואציה ("אינם ממתינים לטיעון"). במקום זאת, הם מונחים על ידי תשוקותיהם או רגשותיהם בתגובה מיידית ואוטומטית, עם השפעה חזקה של הדמיון או הרשמים המיידיים שלהם.

בעצם, אריסטו אומר שאנשים אימפולסיביים—בין אם זה בגלל שהם מגיבים מהר או נסחפים על ידי רגשות עזים—מונעים על ידי רגש ולא על ידי מחשבה רציונלית. ה"מהירות" או ה"עוצמה הרגשית" שלהם גורמות לכך שקשה להם לעצור ולפעול מתוך מחשבה שקולה.