אתיקה

אריסטו אומר שחוסר שליטה עצמית (חוסר היכולת לשלוט בתשוקות או בדחפים) ושליטה עצמית (היכולת לשלוט בהם) קשורים לאותם סוגי דברים כמו נהנתנות מופרזת (התמסרות מוגזמת לתענוגות) ומתינות (שליטה עצמית בכל הנוגע לתענוגות). במילים אחרות, התכונות הללו קשורות לתשוקות או תענוגות טבעיים שלנו—כמו אכילה, שתייה, או סיפוקים גופניים אחרים.

הוא טוען שהדיון בחוסר שליטה עצמית ושליטה עצמית לא עוסק בכל סוג של התנהגות אנושית אפשרית, אלא ספציפית באיך אנחנו מתנהלים מול תשוקות לתענוגות פיזיים מהסוג הזה. זהו התחום שבו המונחים הללו רלוונטיים. עבור אריסטו, היכולת או חוסר היכולת לשלוט בדחפים כמו התמסרות לאוכל, שתייה, או תענוגות דומים היא שעומדת במרכז ההגדרה של מי שנחשב לבעל שליטה עצמית או חסר שליטה עצמית.

אריסטו מבצע כאן הבהרה. הוא אומר ש"חוסר שליטה" אמיתי (היכולת המוגבלת לשלוט בעצמך) קשור באופן ספציפי לרצונות שעוסקים בהתמכרות לתענוגות, כמו אוכל, שתייה ומין—אותם תחומים שבהם עוסקים גם ה"התמכרות" (חוסר ריסון) וה"איפוק" (מתינות). עם זאת, כאשר מישהו חסר שליטה על סוגים אחרים של רגשות או התנהגויות—כמו כעס מופרז, פחד, או רגשות אחרים—זה אינו זהה לחלוטין ל"חוסר שליטה" אמיתי. במקום זאת, זה נקרא חוסר שליטה במובן מטאפורי. במילים אחרות, אובדן שליטה בתחומים הללו דומה לחוסר שליטה, אך זה לא בדיוק אותו הדבר מאחר וזה לא נוגע לתענוגות שהם מרכזיים להתמכרות האמיתית או לאיפוק.