אתיקה

אריסטו ממשיך לדון בהתנהגויות החורגות ממה שנחשב נורמלי או טבעי, ומחלק אותן לקטגוריות שונות בהתאם לסיבותיהן. הוא מכנה מצבים אלה כמצבים "חייתיים" אך מכיר בהבדלים בדרך שבהם הם נוצרים:

1. מצבים הנובעים ממחלה או טירוף: מדובר במעשים קיצוניים ומזעזעים שמתרחשים כתוצאה ממחלות גופניות או פסיכולוגיות. אריסטו מספק דוגמאות מחרידות, כמו אדם הפוגע באמו ואף אוכל אותה, או עבד האוכל את כבדו של אדם אחר. מעשים אלה אינם נובעים מקבלת החלטות אנושית רציונלית אלא ממצבים נפשיים או בריאותיים מעורערים מאוד.

2. מצבים חולניים הנובעים מהרגלים או מנהגים: כאן, אריסטו מדבר על התנהגויות שאינן קיצוניות באותה מידה, אך עדיין נחשבות לא-טבעיות או לא-בריאות. הן נוצרות מהרגלים שמתפתחים לאורך זמן. דוגמאות לכך כוללות תלישת שיער, כסיסת ציפורניים, או אכילת חומרים שאינם ראויים כמו פחם או עפר. למרות שהמעשים הללו עשויים להיראות זניחים יותר בהשוואה למקרים הראשונים, הם עדיין חורגים מהגבולות של מה שטבעי ובריא להתנהגות אנושית.

דרך דוגמאות אלה, אריסטו מדגיש שחלק מההתנהגויות האנושיות הקיצוניות או הבלתי רגילות אינן נובעות מטבענו הרציונלי או המוסרי, אלא ממחלות, טירוף או הרגלים מושרשים לאורך זמן. בעוד שהסוג הראשון (מחלה או טירוף) דרמטי ומזעזע, הסוג השני (התנהגות הרגלית) נפוץ בהרבה ומשקף את ההשפעה של פעולות חוזרות על הדמות שאנו הופכים להיות.

בחלק זה, אריסטו דן בהתנהגויות או נטיות שונות שעלולות להיראות כחורגות מהגבולות של מה ש"טבעי", אך הוא מציין שאלה עשויות להיווצר בדרכים שונות. דוגמה שהוא מזכיר היא פדרסטיה (מונח היסטורי המתייחס ליחסים בין גברים מבוגרים לנערים צעירים, שהיה נושא מורכב ושנוי במחלוקת בתרבות היוונית העתיקה). אריסטו מציע שהתנהגויות כאלה עשויות לנבוע או מטבע (נטייה מולדת אצל יחידים מסוימים) או מהרגל (שנוצר דרך חשיפה חוזרת או חוויות, כמו השפעה במהלך חינוך או גידול, במיוחד אם מישהו חווה מצבים בעייתיים או לא הולמים בילדותו).

הנקודה הרחבה יותר שאריסטו מעלה היא שההתנהגויות שאנשים מפגינים – במיוחד כאלה שנחשבות לבלתי שגרתיות או קיצוניות – יכולות לנבוע או ממשהו פנימי ומהותי לטבעם, או להיות מעוצבות על ידי נסיבות חיצוניות, כמו סביבה, חינוך או פעולות שחוזרות על עצמן במשך הזמן. תובנה זו מתקשרת לעיסוקו של אריסטו באופי האדם, מוסריות, וכיצד התנהגויות מתפתחות — בין אם בהרמוניה עם ובין אם בסטייה ממה שהוא רואה כמצב "בריא" או "מוסרי".