אתיקה

אריסטו מסווג כאן את סוגי ההנאות. הוא טוען שישנם דברים שהם באופן אוניברסלי מהנים מטבעם—כלומר, הם מהנים באופן מובהק, ללא תלות בהקשר או בהבדלים בין אנשים. הנאות אלו הן "מהנות ללא סייג," כלומר מהנות באופן אוניברסלי וטבעי.

מנגד, יש דברים שהם מהנים רק לקבוצות ספציפיות—בין אם מדובר בבעלי חיים מסוימים או בסוגי אנשים מסוימים. ההנאות הללו אינן מהנות באופן אוניברסלי אלא תלויות בטבע או בהרגלים של הקבוצה החווה אותן. מה שיכול להיראות כמהנה למין מסוים או לתרבות מסוימת, עשוי לא להיות מהנה—ואף לא מובן—עבור אחר.

אריסטו מסביר שלא כל ההנאות הן בהכרח טובות מטבען או משביעות רצון באופן אוניברסלי. במקום זאת, יש הנאות שנובעות מגורמים שמסלפים או סוטים מהנטיות הטבעיות של האדם. הוא מחלק את הגורמים הללו לשלוש קטגוריות:

1. פגיעות במערכת (א): יש דברים שהופכים למהנים כתוצאה מנזק פיזי או נפשי או מהפרעות. לדוגמה, אנשים עם התמכרות עשויים ליהנות מחומרים שמזיקים להם, משום שגופם או נפשם השתנו לרעה. במקרה כזה, ההנאה נובעת מנזק ולא מרצון טבעי ובריא.

2. הרגלים נרכשים (ב): יש הנאות שנובעות מהרגלים או מנהגים שאדם מפתח לאורך זמן, לעיתים בעקבות פעולות שחוזרות על עצמן או השפעות חברתיות. לדוגמה, אדם עשוי להתחיל ליהנות ממשהו שבעבר היה לו בלתי נעים, פשוט כי הוא התרגל לכך או כי התרבות סביבו מחשיבה זאת כמשהו רצוי, גם אם זה לא באמת טוב או מהנה מטבעו.

3. נטיות טבועות פגומות (ג): לבסוף, יש הנאות שנובעות ממגמות מולדות של האדם שהן פגומות או מזיקות. אלו הן הנאות שמושרשות ב"טבע רע" או בסיסי, שמוביל את האדם לדברים שהם הרסניים או לא מוסריים.

אריסטו מדגיש שלא כל הנאה היא מטבעה טובה—לעיתים היא תוצאה של נזק, הרגל או טבע פגום. הבחנה זו מסייעת להבין מדוע חלק מההתנהגויות או הרצונות שנראים מהנים הם למעשה מזיקים או שגויים.

אריסטו מתייחס לרעיון שמצבי קיצון מסוימים של התנהגות ורצונות חורגים מגבולות האנושיות הטיפוסית. הוא מדבר על "מצבי בהמיות" – התנהגויות או נטיות שהן כל כך מעוותות או מפלצתיות, עד שהן נראות יותר כמו תכונות חייתיות או לא אנושיות מאשר אנושיות.

כדי להמחיש את הרעיון, הוא נותן דוגמאות מזעזעות: סיפור אגדה על אישה שקרעה בטנן של נשים הרות ואכלה את תינוקותיהן, מנהגים שבטיים באזור הים השחור שכוללים קניבליזם או מסורות מזעזעות אחרות, והסיפור המפורסם על פהלריס, עריץ שהתפרסם באכזריותו הקיצונית (הוא לכאורה צלה אנשים חיים בתוך שור מברונזה). דוגמאות אלו מצביעות על פעולות או דחפים שהם לחלוטין לא טבעיים או חורגים מהאנושיות.

לסיכום, אריסטו טוען שממש כשם שיש רצונות או עינוגים שהם טבעיים או מובנים לאדם, ישנם גם מצבים מבהילים של אופי המשקפים התדרדרות למשהו "בהמי" וזר למהות האנושית. אמנם התנהגויות אלו נדירות, אך הן כוללות עיוות קיצוני של נטיות טבעיות או, במקרים מסוימים, נובעות מהרגלים או נסיבות מקולקלות.