ספר 7 / פרק 4
פסקה 1 - טבעה של אי-שליטה עצמית
הסבר - חלק אחר חלק
"עלינו כעת לדון האם יש אדם שהוא חסר שליטה באופן מוחלט, או שכל האנשים שהם חסרי שליטה הם כאלה רק בהקשר מסוים, ואם אכן יש אדם כזה, מהם סוגי הדברים שהוא קשור אליהם."
אריסטו מעלה את השאלה האם קיים אדם שהוא לחלוטין וחסרי שליטה עצמית בכל היבטי חייו ("בלתי מרוסן" באופן כולל), או שמא אנשים חסרי שליטה עצמית תמיד כאלה רק בתחומים מסוימים ומוגבלים. בעצם, הוא שואל: האם יש דבר כזה להיות נשלט באופן מוחלט על ידי דחפים בכל תחומי החיים, או שחוסר שליטה עצמית תמיד מקושר לתשוקות או פיתויים מסוימים? לאחר מכן, אם אדם כזה שקיים ללא שום שליטה עצמית קיים, אריסטו רוצה לחקור לאילו סוגים של דברים אותו אדם אין שליטה עליהם. זה מוביל אותו לעיסוק מעמיק יותר בהתנהגות האנושית ביחס לשליטה עצמית ולתשוקה.
"ברור שאנשים בעלי מתינות ועקביות, כמו גם אנשים חסרי מתינות ובעלי חולשה, עוסקים בענייני הנאות וכאבים."
אריסטו מדגיש ששני סוגי האנשים – אלו שיש להם שליטה עצמית (אנשים מאופקים או עמידים) ואלו שחסרי שליטה (חסרי ריסון או חלשים) – מתמודדים בעצם עם אותו הדבר: הנאות וכאבים. הנקודה המרכזית בהתנהגות מוסרית, לפי אריסטו, סובבת סביב האופן שבו אנשים מגיבים להנאות ולכאבים הללו. בעוד שהקבוצה הראשונה שולטת בדחפים ומרסנת את הצורך בסיפוק מיידי (או נמנעת מאי-נוחות), הקבוצה השנייה נכנעת להם. ההבדל הזה הוא מהותי להבנת ההתנהגות האנושית והבחירה האתית.