אתיקה

אריסטו מתעמק ברעיון מדוע אנשים עשויים לפעול בניגוד למה שהם "יודעים". הוא מסביר שכשהם פועלים בניגוד לידע שלהם, זה עשוי להתרחש משום שהם מיישמים חוק כללי (עקרון אוניברסלי) בהגיון שלהם, אך אינם מיישמים אותו על המצב הספציפי (עקרון פרטני).

לדוגמה, מישהו עשוי לדעת את החוק האוניברסלי כמו "פעילות גופנית טובה לבריאות," אבל ברגע מסוים הוא לא מקשר זאת למצב המיידי שלו—למשל, להבין שהיום הוא הזדמנות להתאמן. הוא עשוי לא לחשוב על הרגע המסוים הזה או להזכיר לעצמו ש"אותו אימון מסוים שאני יכול לעשות עכשיו הוא מועיל." לכן, הכישלון לפעול אינו נובע מחוסר ידע באופן מוחלט אלא מכך שהוא לא מתמודד בצורה מלאה עם היישום הספציפי והמעשי של הידע ברגע שבו זה חשוב.

הנקודה המרכזית כאן היא שהפעולה מתרחשת במישור של הפרטים, ולא רק ברעיונות הכלליים. לפיכך, ידע על עקרון כללי אינו תמיד מספיק כדי לכוון התנהגות אם המודעות למצב הספציפי נעדרת או מתעלמים ממנה.

אריסטו מבחין בין שני סוגים של אמירות כלליות (או מונחים אוניברסליים) שיכולות להנחות את תהליך החשיבה:

1. אוניברסל הקשור לפועל (Agent-related universal): זה מתייחס לאדם או לנושא שמבצע את הפעולה — דברים שמתקיימים באופן אוניברסלי לגבי האדם. לדוגמה: "אני אדם" (או באופן רחב יותר, "אני בן אנוש"). זוהי אמת כללית לגבי זהות האדם המבצע.

2. אוניברסל הקשור לאובייקט (Object-related universal): זה מתייחס לדבר שעליו נעשית הפעולה — אמיתות כלליות על אובייקטים או מצבים. לדוגמה: "מזון יבש טוב לכל אדם" או "מזון כזה וכזה הוא יבש." אלו הן טענות כלליות על האובייקטים שבמרכז הפעולה.

אריסטו טוען שהמונחים הללו מתארים חלקים שונים בתהליך החשיבה. אחד מתייחס לטבע הפועל (האדם), והשני מתאר את טבע הנסיבות או האובייקטים המעורבים. שניהם חיוניים לקבלת החלטות, אך בעיות מתעוררות כאשר אדם אינו מקשר בין האוניברסלים הללו לבין המצב הספציפי שעומד בפניו.

לדוגמה:
- אוניברסל 1 (פועל): "אני בן אנוש."
- אוניברסל 2 (אובייקט): "מזון יבש טוב עבור בני אנוש."
אבל כדי שפעולה תתרחש, יש לחבר בין האוניברסלים לבין הפרטני (הפרטים הספציפיים של המצב המיידי), כמו: "מזון ספציפי זה הוא יבש." בלי החיבור הזה, החשיבה נשארת לא שלמה, ואדם עלול להיכשל בפעולה הנכונה.

אריסטו מציין אלמנט חיוני שמסביר מדוע אנשים פועלים בניגוד לשיקול הדעת הטוב שלהם. הוא אומר שמי שפועל בצורה בלתי מרוסנת (חסר שליטה עצמית) עשוי או לא באמת להיות בעל הידע של עובדה מסוימת, או לא להשתמש בידע הזה באופן פעיל ברגע קבלת ההחלטה.

לדוגמה, אדם עשוי לדעת באופן כללי שהתנהגויות מסוימות (כמו אכילת יתר של אוכל לא בריא) מזיקות לבריאותו. עם זאת, כאשר הוא ניצב בפני בחירה מסוימת – כמו האם האוכל הספציפי הזה לא בריא – ייתכן שהוא לא מבין זאת במלואו באותו רגע ("אין לו את הידע"), או שאפילו אם הוא יודע זאת מבחינה אינטלקטואלית, הוא אינו מיישם את הידע הזה בפועל בהחלטתו ("אינו מפעיל את הידע"). הכישלון לחבר בין ההבנה הכללית ("אוכל לא בריא מזיק") לבין המקרה הספציפי ("העוגה הזו לא בריאה") מוביל לחוסר השליטה העצמית.

אריסטו מדגיש שיש דרכים שונות של "ידיעה", וההבחנה הזו מסבירה מדוע אדם עשוי לפעול בניגוד לשיקול הדעת הטוב שלו. למעשה, זה לא יהיה מפתיע אם מישהו יפעל באופן שגוי כשידיעתו אינה שלמה, פסיבית, או לא מיושמת כראוי למצב המסוים. לעומת זאת, יהיה מאוד מוזר אם אדם בכוונה ובאופן פעיל ינצל את ההבנה המלאה שלו לגבי מה שנכון ובכל זאת יפעל בניגוד לכך.

הוא מציין שכאשר אנו פועלים "בחוסר שליטה" (כלומר, מאבדים שליטה ועושים את מה שאנו יודעים שהוא שגוי), זה לרוב מכיוון שאיננו מיישמים במלואו את מה שאנו יודעים—במיוחד את הפרטים המסוימים של המצב. יש הבדל בין להחזיק בידע אך לא לפעול עליו בצורה הולמת, לבין להשתמש בידע הזה באופן פעיל ובכל זאת לבחור להתעלם ממנו בכוונה. המקרה הראשון מובן בהתנהגות אנושית; השני כמעט בלתי נתפס.