ספר 7 / פרק 2

פסקה 6 - טבע האיפוק או חוסר השליטה העצמית

הסבר - חלק אחר חלק

חלק 1
הטקסט המקורי:

"יתרה מכך, אם ההיעדרות של שליטה עצמית וקיום שליטה עצמית נוגעות לכל סוג של אובייקט, מי הוא זה שנחשב חסר שליטה עצמית במובן הכללי?"

אריסטו שואל כאן שאלה פילוסופית מרכזית: אם חוסר שליטה עצמית (ה"מִידַת הַפְּרִיקוּת") יכול להתבטא בכל מיני תחומים – כמו תשוקות לאוכל, שתייה, עושר או אפילו כבוד – אז מי בדיוק ראוי להיות מתויג בתור "חסר שליטה" באופן כללי או מוחלט, ולא רק ביחס לתשוקה ספציפית אחת? הוא מתמודד עם הניסיון להגדיר את המושג חוסר השליטה באופן רחב, במקום פשוט לומר שמישהו "חסר שליטה" רק ביחס להתנהגות או פיתוי מסוים. במילים פשוטות יותר, הוא שואל האם קיימת צורה אוניברסלית ומקיפה של חוסר שליטה שתקפה לאנשים מסוימים, או אם תכונה זו תמיד תלויה בסוג התשוקה הנידונה.

חלק 2
הטקסט המקורי:

"לאף אחד אין את כל צורות חוסר הריסון, אך אנחנו אומרים שיש אנשים שהם בלתי-מרוסנים באופן מוחלט."

אריסטו מבצע הבחנה כאן בין סוגים או צורות שונות של "חוסר שליטה עצמית" (שבהקשר הזה מתייחס לקושי לשלוט בעצמך או לחוסר היכולת להתנגד לדחפים מסוימים). הוא מציין שבעוד שאף אדם לא נאבק בחוסר שליטה עצמית בכל היבט אפשרי של החיים – למשל, מישהו עשוי להיאבק בחוסר שליטה עצמית ביחס לאוכל אבל לא ביחס לכעס – עדיין ישנם אנשים שאותם אנו מגדירים באופן כללי כ"חסרי שליטה עצמית" או כמי שחסר להם שליטה עצמית במובן הרחב.

זה מצביע על כך שיש צורות מסוימות של חוסר שליטה עצמית שהן משמעותיות או בולטות יותר מאחרות, ואנשים שנאבקים בתחומים מרכזיים או מהותיים יותר של החיים מקבלים את הכותרת "חסרי שליטה עצמית" ללא הבחנה נוספת. ייתכן שזה גם מרמז שההגדרה תלויה באילו היבטים של שליטה עצמית החברה רואה כחשובים ביותר.