אתיקה

אריסטו מדגיש את החשיבות לא רק בהצגת האמת, אלא גם בהסבר מדוע אנשים טועים לעיתים קרובות—מדוע הם נוטים להאמין במשהו שאינו נכון. גישה זו, הוא טוען, משכנעת יותר, כי כאשר ניתן להצביע על הסיבות שמאחורי אי-ההבנה, זה עוזר לאנשים לתפוס טוב יותר את האמת. במקרה זה, הוא מתמקד ברעיון השגוי שהנאות הגוף (כמו אכילה, שתייה וסיפוק פיזי) נראות ההנאות הנחשקות ביותר. כדי להבהיר את האמת ולאתגר אמונה זו, אריסטו מחליט לבחון ולהסביר מדוע הנאות אלו נראות מושכות או "ראויות לבחירה" עבור רבים. זהו צעד שיטתי לחשוף את שורש הטעות ולהתקרב להבנה מבוססת ומעמיקה יותר.

בקטע זה אריסטו מסביר מדוע אנשים נוטים לראות תענוגות גופניים כרצויים מאוד ומדוע הם רודפים אחריהם בעוצמה רבה. הוא טוען שאחת הסיבות המרכזיות לכך היא שהתענוגות הללו משמשים כמעין "תרופה" לכאב. כאשר אנשים חשים כאב או אי-נוחות – בין אם פיזית או רגשית – הם פעמים רבות פונים לתענוגות גופניים (כמו אוכל, שתייה או חוויות חושיות אחרות) כדי לנטרל או "לגרש" את הכאב. תענוגות אלה מרגישים אינטנסיביים ומושכים במיוחד מכיוון שהם ניגוד חד לכאב או לאי-הנוחות שהם מחליפים. במילים אחרות, ההקלה החדה שהם מספקים מהסבל גורמת להם להיראות משמעותיים או בעלי ערך יותר ממה שהם באמת.

אריסטו מוסיף כי העוצמה של ההרגשה הזאת היא הסיבה שאנשים רודפים אחר תענוגות אלו, לא בהכרח בגלל שהם טובים בפני עצמם, אלא כי הם בעלי יכולת חזקה להקל על הכאב המנוגד.

אריסטו מתייחס כאן לשאלה מדוע יש אנשים שחושבים שהנאה אינה בהכרח דבר טוב מעצם טבעה. הוא מציג שתי סיבות עיקריות לספקנות הזו:

1. הנאה הקשורה לטבע רע - יש הנאות שנובעות מהתנהגויות או נטיות שנחשבות באופן טבעי לרעות או בלתי רצויות. אלה יכולות להיות "מולדות," כלומר, טבועות בטבעם של יצורים (כמו דחפים חייתיים), או שהן עשויות לנבוע מהרגלים רעים שהתפתחו עם הזמן. לדוגמה, מישהו עשוי לחוות הנאה מדברים אנוכיים או הרסניים, הנחשבים למזיקים או לא מוסריים.

2. הנאה כתרופה לפגם - יש הנאות אחרות שמתקיימות כדרך לתקן או "לרפא" בעיה או חוסר אצל אדם. לדוגמה, אדם חולה עשוי לחוות הנאה מטיפול שמשיב אותו לבריאות. אך אריסטו מציין שעדיף להיות בריא מלכתחילה מאשר להסתמך על טיפול. הנאה במקרה זה אינה טובה מעצמה – היא רק תופעת לוואי של חזרה למצב תקין. הוא מכנה סוג זה של הנאה "טוב אגבי," משום שהיא מתעוררת רק בתהליך של תיקון מצב לקוי, ולא כי היא טובה כשלעצמה.

למעשה, אריסטו מדגיש שלא כל ההנאות שוות, ויש כאלה שמוערכות רק משום שהן מטפלות בליקויים, ולא משום שהן מייצגות מצב טוב או אידיאלי באמת.

אריסטו מנתח מדוע אנשים מסוימים רודפים כה בעוצמה אחר תענוגות גופניים עזים. הוא מציין שאנשים מסוימים מחפשים תענוגות אלו בשל עוצמתם—הם עשויים להרגיש יותר משמעותיים ומיידיים בהשוואה לשמחות עדינות יותר. במקרים מסוימים, אנשים "מייצרים צמא לעצמם," כלומר יוצרים בכוונה רצונות או צרכים רק כדי לחוות את הסיפוק שבמימושם. לדוגמה, הם עשויים לגרום לעצמם להיות רעבים או צמאים (באופן מילולי או מטאפורי), כדי שיוכלו לחוש את ההנאה שבסיפוק התשוקה.

כאשר ההתנהגות הזו אינה מזיקה (לדוגמה, להתמסר לכמיהה לא מזיקה עבור חוויה מהנה), אין בכך הכרח שלילי—זה פשוט דרך לחפש הנאה. אך כאשר "הצמאות המיוצרות" הללו מזיקות (לדוגמה, מובילות לעודף או לתוצאות פוגעניות), זה הופך לבעיה, מה שמעיד על רדיפה אחר עודף בצורה הרסנית למען העוצמה בלבד.

אריסטו מסביר מדוע אנשים נוטים לחפש תענוגות גופניים, במיוחד כאלה שמציעים תחושות חזקות. הוא טוען שחלק מהאנשים מתמסרים לתענוגות האלה מכיוון שיש להם מעט מאוד דברים אחרים ליהנות מהם, ועבור רבים מהם, להיות במצב "ניטרלי" — מצב שבו לא קורה שום דבר טוב או רע במיוחד — מרגיש לא נוח או אפילו כואב. חוסר הנוחות הזה קשור לטבע האנושי (והחייתי), שמתואר כמצוי במצב תמידי של מתח, מאמץ או "עבודה קשה".

הוא מזכיר את עמדת המדענים הטבעיים, שטוענים שגם חוויות חושיות בסיסיות, כמו ראייה ושמיעה, הן מעייפות או לא נוחות ברמה מסוימת. עם זאת, מכיוון שפעילויות אלו כל כך מוכרות לנו ומתרחשות כל הזמן, התרגלנו אליהן ואיננו מבחינים עוד באי הנוחות הזו. הדבר תומך ברעיון שבעלי חיים (כולל בני אדם) הם מטבעם חסרי מנוחה ונוטים לחפש הקלה או גירויים כדי לברוח מאי הנוחות הזו ברמה הנמוכה.

חלק זה מתעמק בהתנהגות האנושית, במיוחד בתקופת הנעורים ובקרב אנשים עם מזג נלהב באופן טבעי, כדי להסביר מדוע חלק מהאנשים נוטים לגלוש לעודף בהנאות גופניות. אריסטו משווה את חוויית הנעורים למצב של "שכרות", שבו הגוף והנפש נמצאים בתנועה מתמדת בשל גדילה ואנרגיה עזה. הנעורים מטבעם מלאים בהנאה, מכיוון שהם שופעים חיוניות וחיים, אך הם גם נלווים בחוסר מנוחה וברצונות מוגזמים.

לאנשים עם טבע נלהב, שהם רגישים יותר או בעלי רגשות עזים יותר, יש תחושת אי-נוחות פנימית, כמעט כאילו גופם ונפשם נמצאים בסערה. "ייסורים" אלו נובעים מהרכבם הפיזי והרגשי, שגורם להם לחפש הקלה מהמתח הזה. כדי להקל על אי-הנוחות הזו, הם פונים להנאות, לעיתים חזקות או אינטנסיביות, מכיוון שלתענוג יש כוח לאזן ולהפחית מכאבם.

עם זאת, הבעיה היא שהסתמכותם על הנאות חזקות עלולה להוביל אותם לעודף. במקום למצוא איזון, הם עלולים לתת עדיפות לסיפוק הרצונות המיידיים בצורה מוגזמת, דבר שמוביל להתמכרות עצמית. המרדף הבלתי מבוקר הזה אחר הנאות יכול בסופו של דבר להפוך אותם ל"מוסרית רעים", כי הם נותנים לרצונות העזים שלהם לשלוט בפעולותיהם, במקום לשאוף למתינות ולמידות טובות.

אריסטו מדגיש ששליטה עצמית ואיזון הם קריטיים, במיוחד אצל אנשים עם טבע עז או בתקופות מעבר כמו הנעורים, שבהן הרצונות משוחררים ללא רסן. ללא האיזון הזה, הנטייה לחפש הקלה דרך עודף הנאה עלולה להוביל לכשלים מוסריים ואישיים.

אריסטו עושה הבחנה חשובה בין שני סוגי עונג: עונג שנובע באופן טבעי ועונג שמתרחש באופן אקראי כתוצאה מריפוי כאב או חוסר.

1. עונג טבעי: אלו הם עינוגים שנובעים באופן ישיר מתפקוד הרמוני ובריא של טבענו (גם הגוף וגם הנפש). לדוגמה, הנאה ממוזיקה יפה, התבוננות ביצירת אמנות או ידע, או השתתפות ביחסים משמעותיים – אלו חוויות שמספקות אותנו באופן טבעי. הן אינן נובעות מכך שמשהו "אינו תקין" בנו או דורש תיקון, אלא משום שהן מתאימות למצב הבריא והטבעי שלנו. חשוב לציין, אריסטו אומר שעינוגים טבעיים אינם מובילים לעודף. למה? כי הם נובעים מפעילויות שמתאימות למה שטוב עבורנו באופן מולד. הם אינם משאירים אותנו משתוקקים לעוד ואינם מובילים להרגלים מזיקים.

2. עונג מקרי: אלו הם עינוגים שמגיעים כתוצאה מתיקון כאב או חוסר. לדוגמה, אכילה מרגישה מאוד מענגת כאשר אנחנו רעבים מאוד, משום שהיא "מתקנת" את הכאב של הרעב. באותו האופן, אדם שמחלים ממחלה עשוי למצוא את תהליך ההחלמה מענג משום שהוא משקם את האיזון ומקל על אי-הנוחות שבמחלה. אולם, עינוגים כאלה אינם טובים בפני עצמם – הם "מקריים," כלומר הם מופיעים משום שמשהו היה בלתי מאוזן או חסר. הם קשורים למצבי ביניים זמניים והם נעימים רק משום שהם מחזירים איזון.

בקיצור, אריסטו מציע שפעילויות שמעוררות עונג טבעי הן באופן מהותי טובות ואינן מובילות לקיצוניות מזיקה, בעוד שעונג הקשור לריפוי כאב או חוסר הוא משני ואינו יכול להיחשב טוב באותו האופן. עבורו, הסוג הטוב ביותר של עונג הוא זה שנובע מחיים בהרמוניה עם טבענו הבריא והאמיתי.