ספר 7 / פרק 13
פסקה 3 - האוניברסליות של העונג כטוב העליון
הסבר - חלק אחר חלק
"אכן, העובדה שכל הדברים, בין אם בעלי חיים ובין אם בני אדם, שואפים להנאה, היא סימן לכך שההנאה היא במידה מסוימת הטוב העליון."
אריסטו מציין שהשאיפה האוניברסלית להנאה – בין אם מדובר בבעלי חיים ("חיות") או בבני אדם – מהווה רמז חשוב לכך שההנאה קשורה בקשר עמוק לטוב העליון, או למה שאנו עשויים לכנות אושר אמיתי או הגשמה. אם כל היצורים החיים נמשכים באופן טבעי להנאה, זה מרמז שההנאה, באיזשהו אופן, תופסת מקום מרכזי במה שמרכיב את "הטוב העליון" בחיים.
"שום קול אינו אובד לחלוטין כאשר עמים רבים... אך מאחר שאף טבע או מצב אחד אינו הטוב ביותר עבור כולם או נחשב לטוב ביותר עבור כולם, כך גם לא כולם מבקשים את אותה ההנאה; ובכל זאת, כולם מחפשים הנאה."
אריסטו מבצע כאן שתי תצפיות חשובות. ראשית, הוא מציע שהשאיפה האוניברסלית להנאה מצד כל היצורים – גם בעלי חיים (חיות) וגם בני אדם – היא סימן לכך שההנאה קשורה עמוקות לטוב העליון או למשהו מהותי בחיים מלאים. במילים אחרות, העובדה שכולם מחפשים הנאה בדרך כלשהי מעידה שיש לה תפקיד משמעותי בחיים שאנו תופסים כטובים.
עם זאת, הוא גם מדגיש שההגדרה של מהי הנאה אינה זהה עבור כולם. לאנשים יש טבע, נסיבות ותפיסות שונות, ולכן מה שמרגיש כמו "הנאה הטובה ביותר" משתנה מאדם לאדם. אף על פי כן, העיקרון נשאר: עמוק בתוכם, כולם שואפים לאיזושהי צורה של הנאה, גם אם הם מפרשים או חווים אותה בדרכים שונות. הדבר מדגיש את האוניברסליות של הדחף האנושי (ואולי גם החייתי) להנאה, תוך הכרה במגוון הביטויים שלה.
"ואולי למעשה הם אינם מחפשים את העונג שהם חושבים שהם מחפשים, ואף לא את זה שהם היו אומרים שהם מחפשים, אלא את אותו העונג עצמו; שכן לכל הדברים יש מטבעם משהו אלוהי בתוכם."
אריסטו מציע כאן שבעוד שבני אדם (ואפילו בעלי חיים) עשויים להאמין במודע שהם רודפים אחרי סוגים שונים של הנאות, ייתכן שבמציאות הם שואפים לאותו סוג של הנאה עליונה – כזו שקשורה למשהו עמוק ואוניברסלי. הרדיפה האוניברסלית הזו אחר הנאה עשויה לנבוע, לדבריו, מאלמנט "אלוהי" משותף הקיים בכל היצורים החיים מטבעם. במילים אחרות, קיים היבט עמוק ומולד בישות שלנו שמניע אותנו לשאוף למימוש עליון ומהותי יותר, גם אם איננו תמיד מודעים לכך או מסוגלים לבטא זאת באופן זהה.
"אבל תענוגות הגוף נטלו לעצמם את השם "תענוגות" מפני שאנו נוטים לשאוף אליהם לעיתים קרובות, ומפני שכל האנשים שותפים להם; וכך, מכיוון שהם היחידים המוכרים לרבים, אנשים חושבים שאין תענוגות אחרים."
אריסטו מציין שההנאות הגופניות - אלו הקשורות לתחושות ולתשוקות הפיזיות - השתלטו על המושג "הנאה" בתפיסה היומיומית. הדבר קרה משתי סיבות עיקריות:
1. שכיחות: אנשים נוטים להתמקד ולרדוף בעיקר אחרי הנאות גופניות. אלו ההנאות שאנו חווים בתדירות הגבוהה ביותר בחיינו.
2. אוניברסליות: ההנאות הגופניות הן דבר שכל אדם חווה, ולכן הן נתפסות כמשותפות ונגישות לכולם, מה שיוצר הבנה קולקטיבית.
בגלל שההנאות הפיזיות כה מוכרות ומוחשיות, אנשים מגיעים למסקנה שרק הן בלבד מייצגות את משמעות המושג "הנאה". כך הם מתעלמים או לא מביאים בחשבון צורות אחרות של הנאה, שייתכן שהן עמוקות או משמעותיות יותר.