ספר 7 / פרק 12
פסקה 3 - תענוג כפעולה וכתכלית
הסבר - חלק אחר חלק
"שוב, אין הכרח שיהיה משהו אחר שהוא טוב יותר מההנאה, כפי שחלק מהאנשים אומרים שהמטרה טובה יותר מהתהליך; משום שהנאות אינן תהליכים, ולא כולן כרוכות בתהליך – הן פעולות והן מטרות בפני עצמן."
אריסטו מתייחס לטענה נפוצה שבה אנשים מציעים שחייב להיות דבר מה טוב יותר מהעונג, כמו מטרה סופית או "תכלית" שהיא גדולה יותר מהעונג עצמו. הוא מאתגר רעיון זה על ידי הדגשת העובדה שעונג אינו תהליך שמוביל לתוצאה מסוימת; במקום זאת, מדובר בפעולה שיכולה להיות שלמה בפני עצמה. במילים אחרות, עונג לא קיים רק כשלב בדרך למשהו אחר – הוא יכול להיות תכלית בפני עצמו, הנאה למען ההנאה.
"גם אינן מתרחשות כאשר אנו בתהליך של להיות משהו, אלא כאשר אנו מפעילים יכולת מסוימת; ולא כל ההנאות יש להן מטרה שהיא שונה מהן עצמן, אלא רק ההנאות של אנשים שנמצאים בתהליך של שיפור והשלמת טבעם."
אריסטו מסביר שהתענוגות אינם מתרחשים במהלך תהליך של שינוי או "הפיכה" למשהו (כמו ללמוד מיומנות חדשה או להחלים ממחלה). במקום זאת, התענוג מתרחש כאשר אנו משתמשים או מפעילים את יכולותינו בפועל—כאשר אנו עושים משהו שמתיישב עם הטבע או המטרה שלנו.
בנוסף, הוא מבדיל בין סוגי תענוגות. ישנם תענוגות שהם שלמים בפני עצמם—אין להם מטרה נפרדת מעבר לחוויה עצמה. לדוגמה, השמחה שבמעורבות כנה בשיחה משמעותית או ההתעמקות ברעיון עמוק אינה מכוונת לתוצאה אחרת מעבר לחוויה הזו. לעומת זאת, ישנם תענוגות (במיוחד עבור אנשים הנמצאים בתהליך של צמיחה או שיפור עצמי) הקשורים למטרה מסוימת—הם מסייעים להוביל את האדם לכיוון מימוש או "שכלול" טבעו, כמו ההקלה והסיפוק שמרגישים בדרך להשגת מטרה קשה. תענוגות אלו הם יותר מעבריים, חלק מתהליך השיפור העצמי, ואינם "שלמים" לחלוטין בפני עצמם.
בקצרה: התענוג האמיתי נובע מחיים התואמים את מטרתך ושימוש ביכולותיך, ולא ממצבים מעבריים של שינוי או תהליכים שאינם שלמים.
"לכן, אין זה נכון לומר שהעונג הוא תהליך מוחשי, אלא יש לכנותו יותר כפעולה של המצב הטבעי, ובמקום "מוחשית" יש לתארו כ"בלתי מופרעת"."
אריסטו מבצע כאן הבחנה קריטית לגבי מהי הנאה באמת. הוא טוען שאין לראות בהנאה כתהליך – דבר שמתרחש כמעבר או כתנועה שלב אחר שלב לעבר מטרה. במקום זאת, יש להבין את ההנאה כפעילות של מצב טבעי. במילים אחרות, הנאה מתרחשת כאשר אתה שקוע לגמרי בפעילות שמותאמת לטבע או לתכלית שלך, והיא נחווית בצורה חלקה – ללא מכשולים או הפרעות.
בכך שהוא מחליף את המילה "לא חסומה" (unimpeded) ב"מורגשת" (perceptible), אריסטו מדגיש שהנאה אינה משהו חיצוני או פסיבי שאתה רק מבחין בו או חש בו כמתרחש. היא ביטוי פעיל והרמוני של הוויה, שמתרחש ללא מאמץ ובאופן שמרגיש שלם בפני עצמו.
"יש אנשים שסבורים שפעולה היא תהליך, רק מפני שהם חושבים שהיא טובה במובן המחמיר; משום שהם חושבים שפעולה ותהליך הם אותו הדבר, אך זה לא נכון."
אריסטו מערער על הרעיון שהנאה היא תהליך. ישנם אנשים שטועים לחשוב שכל דבר שנחשב "טוב" או רצוי חייב להיות סוג של תהליך – משהו שעוברים דרכו, עם התחלה וסוף, כמו בניית דבר-מה או התגברות על רעב. אנשים אלה מבלבלים בין "פעולה" ל"תהליך," אך אריסטו מבקש להבהיר שאלה אינם אותו הדבר. הנאה, כפי שהוא טוען במקומות אחרים, אינה עניין של "התהוות" או מעבר ממצב אחד לאחר; זוהי פעולה – ביטוי מלא והרמוני של המצב הטבעי שלנו כאשר דבר לא מעכב אותנו או פוגע בנו. בפשטות, הנאה אינה קשורה להתקדמות לקראת משהו, אלא להנאה מלאה מהיותנו במקום שבו אנו נמצאים.