ספר 7 / פרק 11
פסקה 1 - תפקידם של ההנאה והכאב בפילוסופיה הפוליטית
הסבר - חלק אחר חלק
"בחינת העונג והכאב משתייכת לתחום עיסוקו של הפילוסוף הפוליטי; שכן הוא האדריכל של התכלית, אשר לאורה אנו מכנים דבר אחד רע ודבר אחר טוב באופן מוחלט."
אריסטו מדגיש שהבנת עונג וכאב היא דבר חיוני למי שעוסק בלימוד פוליטיקה או אתיקה, שכן תחושות אלו עומדות בלב החיים האנושיים. הפילוסוף הפוליטי (או ההוגה האתי) הוא כמו "אדריכל" שמטרתו לעצב ולהכווין את החברה לעבר היעד הסופי שלה (ה"מטרה" או הטוב העליון). כדי לעשות זאת, עליו לקבוע מה באמת טוב ורע באופן מוחלט, שכן שיפוטים אלו מעצבים את הדרך שבה נבנים חוקים, מידות טובות ועקרונות מוסריים. בקיצור, הבנת ההשפעה של עונג וכאב על אנשים היא המפתח ליצירת חברה צודקת ומשגשגת.
"יתר על כן, אחת המשימות הנחוצות שלנו היא לשקול אותן; שכן לא רק שקבענו שמידות טובות ומידות רעות מוסריות קשורות לכאבים ולעינוגים,"
בחלק זה, אריסטו מדגיש את חשיבות הבדיקה של הנאה וכאב מכיוון שהם קשורים באופן עמוק להתנהגות מוסרית. הוא מציין במיוחד שמידות טובות (אופי מוסרי חיובי) ומידות רעות (אופי מוסרי שלילי) קשורות באופן הדוק לאופן שבו אנו חווים ומגיבים להנאות ולכאבים. לדוגמה, אדם שבעל מידה טובה ימצא הנאה במעשים אציליים או טובים ויחוש אי נוחות במעשים רעים, בעוד אדם בעל מידה רעה עשוי ליהנות ממעשים מזיקים או להרגיש מעט מאוד אי נוחות כשהוא עושה רע. הבנת הקשר הזה היא מפתח להבנת המוטיבציה האנושית וההתפתחות המוסרית.
"אבל רוב האנשים אומרים שהאושר קשור להנאה; לכן האדם המאושר נקרא בשם שמקורו במילה שמשמעותה הנאה."
אריסטו מצביע על קשר משמעותי בין אושר להנאה בהבנת האדם. הוא מבחין שרוב האנשים משווים בין להיות מאושר לבין חוויית הנאה. למעשה, הרעיון של אדם "מבורך" או באמת מאושר קשור לשונית למושג של הנאה – כלומר, אפילו השפה שבה אנו משתמשים משקפת את הקשר הזה. הדבר מדגיש עד כמה הקשר בין אושר להנאה מושרש עמוק במחשבת האדם, אם כי סביר שאריסטו ימשיך לבדוק אם הקשר הזה אכן פשוט וברור כפי שאנשים נוטים להניח.