ספר 7 / פרק 10
פסקה 3 - צורות שונות של חוסר שליטה עצמית והאפשרות לריפוין.
הסבר - חלק אחר חלק
"מבין סוגי חוסר השליטה העצמית, חוסר השליטה של אנשים נלהבים הוא קל יותר לריפוי מאשר זה של אנשים שחושבים ומחליטים אך לא עומדים בהחלטותיהם. כמו כן, חוסר שליטה שנובע מהרגל ניתן לטיפול יותר מחוסר שליטה שהוא טבעי ומולד, משום שקל יותר לשנות הרגל מאשר לשנות את הטבע של האדם."
אריסטו מסביר שסוגים שונים של חוסר שליטה עצמית (אקרסיה) הם קלים או קשים יותר להתמודדות בהתאם לסיבות שלהם.
לדבריו, באופן כללי, קל יותר "לתקן" או לעזור לאנשים שפועלים מתוך דחף, בהתבסס על רגשות פתאומיים או התרגשות רגעית, מאשר לאלו שחושבים באופן רגוע על מה שנכון לעשות ובכל זאת אינם מצליחים לפעול בהתאם. הסיבה לכך היא שאנשים אימפולסיביים מאבדים שליטה ברגעי התלהבות, בעוד שאלו שנכשלים למרות שעברו שיקול דעת מגלים מאבק עמוק יותר—מפני שהם יודעים מה נכון, אך עדיין אינם מיישמים זאת.
באותו אופן, אריסטו מסביר שקל יותר לשנות אנשים שהגיעו לחוסר שליטה עצמית בגלל הרגלים שפיתחו (כמו שגרה מזיקה או התנהגות נלמדת) בהשוואה לאלו שנוטים לחוסר שליטה עצמית מטבעם, משורש מולד. הסיבה לכך היא שהרגלים, אף שהם קשים לשינוי, עדיין גמישים יותר לעומת נטיות עמוקות ומהותיות באופיו של האדם. שינוי טבעו המולד של אדם הוא אתגר גדול בהרבה מאשר שינוי הרגלים נרכשים.
"אפילו הרגל קשה לשנות, פשוט מפני שהוא דומה לטבע, כפי שאוונוס אומר: אני אומר שההרגל הוא רק תרגול ממושך, חבר, ובסופו של דבר זה הופך להיות טבעו של האדם."
אריסטו מסביר שהרגלים, אף על פי שאינם מושרשים כמו תכונות מולדות, יכולים עדיין להיות קשים במיוחד לשינוי. הוא מצטט את איבנוס כדי להדגיש את הנקודה: הרגלים נוצרים באמצעות פעולות חוזרות או "אימון ממושך", ובמהלך הזמן הם נטמעים עד שהם דומים לטבעו של האדם. במילים אחרות, מה שאנחנו עושים שוב ושוב מעצב את מי שאנחנו, ושבירת דפוסים מושרשים כאלה היא אתגר כיוון שהם מרגישים טבעיים או אינסטינקטיביים.
זה מדגיש את ההשפעה העמוקה של הפעולות וההרגלים היומיומיים שלנו. הרגל הוא לא רק משהו שעושים באופן מזדמן—יש לו פוטנציאל לעצב את האופי שלנו, לטוב ולרע. לכן, בעוד שהרגלים ניתנים לשינוי ואינם קבועים כמו תכונות מולדות, שינוי שלהם דורש מאמץ וזמן משמעותיים, שכן הם פועלים כמעט כמו טבע שני.
"כעת הסברנו מהן משמעת עצמית, חוסר משמעת, עמידות ונחישות נמוכה, וכיצד מצבים אלו קשורים זה לזה."
אריסטו מסיים את הדיון שלו על התכונות של איפוק (שליטה עצמית), חוסר איפוק (חוסר שליטה עצמית), חוסן (היכולת לשאת קשיים או לעמוד בפני פיתויים), ורכות (נטייה להיכנע בקלות לאי נוחות או לפיתויים). הוא ניתח את התכונות האלה ואת הקשרים ביניהן, והסביר כיצד הן משפיעות על ההתנהגות האנושית. למעשה, הוא מסכם חלק זה של חקירתו על אופיו המוסרי של האדם, לאחר שהגדיר תכונות אלו והבהיר כיצד הן נבדלות מבחינת עוצמתן, יכולתן לחשוב בהיגיון, והפוטנציאל שלהן לשינוי.