ספר 7 / פרק 10
פסקה 2 - אי-שליטה ושליטה ביחס לעודף
הסבר - חלק אחר חלק
"כעת, חוסר שליטה ושליטה עצמית עוסקים במה שחורג מהמצב האופייני לרוב האנשים."
אריסטו אומר שגם חוסר שליטה עצמית (איפוק לקוי) וגם שליטה עצמית (איפוק יוצא דופן) מתייחסים להתנהגויות או תגובות שחורגות ממה שנחשב טיפוסי עבור האדם הממוצע. במילים אחרות, תכונות אלו כוללות חריגה מה"רמה הנורמלית" או מהמקובל באופן שבו אנשים בדרך כלל מתמודדים עם מצבים שמעמידים את המשמעת העצמית שלהם למבחן. במקום להיות תגובות רגילות, הן מייצגות קצוות – או בכשל לשלוט בדחפים, או בשמירה על שליטה יוצאת מגדר הרגיל.
"האדם המתון שומר על החלטותיו יותר, ואילו האדם חסר היכולת להתאפק (האינו-מתון) פחות מאשר מרבית האנשים מסוגלים."
אריסטו מדגיש הבדל משמעותי בין שני סוגי אנשים: ה"מתון" וה"לא מתון". אדם מתון הוא מי שנאמן להחלטותיו ומקיים אותן, גם כאשר זה קשה לו—יותר מאדם הממוצע. מצד שני, אדם לא מתון מתקשה לשמור על שליטה עצמית ונוטה יותר לסטות מהחלטותיו או להיכנע לפיתויים—יותר מאשר רוב האנשים. בעצם, הוא מודד את כוח הרצון שלהם ביחס למה שמקובל ורווח אצל אחרים.