אתיקה

אריסטו מזהה שלושה מצבים מוסריים מזיקים או בלתי רצויים שאנשים צריכים להימנע מהם:

1. רוע מוסרי: עיסוק מתמשך או מכוון בהתנהגויות לא מוסריות או שליליות, העומדות בניגוד למידות הטובות ולמעשים האתיים.
2. חוסר שליטה עצמית: היעדר יכולת לשלוט בעצמך או לעמוד בפני תשוקות או דחפים מזיקים, גם כאשר האדם מבין שהם שגויים.
3. בהמיות: התנהגות בסיסית באופן קיצוני, אכזרית או חייתית, חסרת כל היגיון או מעלה מוסרית.

מצבים מוסריים אלו מהווים סטייה מהשאיפה לחיים של מוסריות ותבונה, שאותה אריסטו מבקש לחקור במסגרת דיונו הרחב יותר על אתיקה.

אריסטו מסביר שיש שלוש מצבי מוסר שליליים שאנשים צריכים להימנע מהם: רשע (חוסר מוסריות או אופי רע), חוסר שליטה עצמית (אי-יכולת לשלוט בעצמי), וחייתיות (מצב מושחת כל כך שמזכיר התנהגות של בעל חיים). עבור שני הראשונים – רשע וחוסר שליטה עצמית – הוא מזהה הפכים ברורים: מעלה מוסרית (מצוינות באופי) מנוגדת לרשע, ושליטה עצמית מנוגדת לחוסר שליטה עצמית.

אולם, כשהוא מתייחס לחייתיות, אריסטו מציע שההפך שלה אינו רק מעלה אנושית רגילה, אלא משהו גדול בהרבה – מעלה על-אנושית או אלוהית. מעלה כזו עולה על המצוינות האנושית השגרתית ומגיעה לרמה כמעט אלוהית, הירואית. הוא נותן כדוגמה את הקטור, מהאפוסים של הומרוס, שכפי שפריאמוס תיאר, היה כל כך טוב ונאצל, עד שנראה כאילו הוא הגיע מהאלים ולא מבני האדם.

בקצרה: עבור אריסטו, התגברות על חייתיות דורשת מצוינות מוסרית יוצאת דופן, כמעט על-טבעית.

בקטע זה, אריסטו דן במצבים מוסריים שונים וההפכים שלהם. במיוחד, הוא מתייחס ל"בהמיות", המתארת מצב של שחיתות או פגמים מוסריים שעולים מעבר לכשלונות אנושיים רגילים. מצב זה הוא כמעט תת-אנושי באי-קיומם של שיקולים אתיים או התנהגות מוסרית. כדי ליצור ניגוד למצב זה, אריסטו מציג את הרעיון של "מעלה על-אנושית"—סוג של מעלה יוצאת דופן כל כך, שהיא נראית מעבר ליכולת של בני אדם רגילים.

הוא משתמש בהפניה מהומרוס, שבה פריאמוס מתאר את בנו, הקטור, כאצילי, אמיץ ובעל מעלה במידה כזו שנראה כי תכונותיו אינן אנושיות רגילות אלא ממקור אלוהי. פריאמוס אומר שהקטור נראה "כאחד שנולד מזרע האלים," ברמיזה לכך שטובו ומעלתו של הקטור היו כה יוצאי דופן, שהם הרגישו כמו תכונות אלוהיות או על-טבעיות.

כאן, אריסטו מצביע על קצוות האופי המוסרי: אם הבהמיות מייצגת מצב מוסרי הנמוך מהאנושות, אזי המעלה העל-אנושית מייצגת מצב מוסרי מעל האנושות. הדבר יוצר ספקטרום של איכויות מוסריות, כאשר המעלות והפגמים האנושיים הרגילים ממוקמים אי שם בין קצוות אלו.