ספר 6 / פרק 8
פסקה 6 - טבעה של החוכמה המעשית לעומת הידע המדעי
הסבר - חלק אחר חלק
"חוכמה מעשית אינה ידע מדעי, וזה ברור; משום שהיא, כפי שנאמר, עוסקת בעובדה הפרטית והספציפית ביותר, שכן הדבר שיש לעשותו הוא מטבעו כזה."
אריסטו אומר ש"חכמה מעשית" (או "תבונה", המכונה לרוב "פרונסיס") אינה זהה לידע מדעי משום שהיא מתמקדת במצבים ספציפיים ומציאותיים שבהם נדרש לפעול. בניגוד לידע מדעי, שמטרתו להבין אמיתות כלליות או עקרונות אוניברסליים, החכמה המעשית עוסקת בהתמודדות עם מקרים פרטניים – הפרטים והנסיבות הייחודיים של מה שצריך לעשות ברגע נתון. היא מבוססת על המורכבות של חוויות החיים ולא על תיאוריות מופשטות.
"אם כך, הדבר מנוגד להבנה אינטואיטיבית; שכן ההבנה האינטואיטיבית עוסקת בעיקרי היסוד, שאין אפשרות לספק עבורם הסבר, בעוד שחוכמה מעשית נוגעת לפרט הסופי, שהוא אינו נושא להכרה מדעית אלא לתפיסה חושית."
בחלק זה, אריסטו משווה בין חוכמה מעשית (שנקראת גם פרונסיס ביוונית) לבין שכל אינטואיטיבי (או נואוס). שכל אינטואיטיבי מתייחס ליכולת שלנו להבין אמיתות אוניברסליות או עקרונות יסוד—דברים שהם כה בסיסיים שאיננו צריכים (ואף לא יכולים) "להסביר" אותם בעוד. אלו הם נקודות המוצא של הידע, כמו אקסיומות במתמטיקה או אמיתות שמובנות מאליהן.
לעומת זאת, חוכמה מעשית אינה עוסקת באמיתות אוניברסליות, מופשטות. היא מתמקדת במצבים ספציפיים, ב"דברים המיוחדים והסופיים" שאנו נתקלים בהם בחיינו היום-יומיים. הדברים הללו לא תמיד ניתנים להסבר או להבנה דרך חשיבה מדעית טהורה; הם נתפסים באמצעות תפיסה או הבנה מעשית. חוכמה מעשית עוסקת בהחלטות המיידיות שאנחנו נדרשים לקבל בעולם האמיתי—החלטות הקשורות לפעולה—ולא בחשיבה מופשטת.
"לא מדובר בתפיסה של תכונות ייחודיות לחוש אחד בלבד, אלא בתפיסה הדומה לזו שבעזרתה אנו מבינים שהצורה הספציפית שאנו רואים היא משולש; כיוון שגם בתחום זה, כמו גם ביחס להנחת היסוד המרכזית, יהיה גבול."
אריסטו אומר שהסוג של הבנה שמעורב ב-חכמה מעשית (פרונסיס) אינו קשור לתפיסה באמצעות אחת מחושינו, כמו ראייה או שמיעה בלבד. במקום זאת, זו תפיסה מורכבת יותר—דומה לזיהוי שמבנה מסוים מולנו הוא משולש. זיהוי זה אינו תלוי ישירות בחוויה חושית בודדת (כמו צבעו או מרקמו) אלא נובע מתפיסה עמוקה ומושגית יותר של מה הופך משהו למשולש.
באותו אופן, חכמה מעשית כרוכה בתפיסת "המהות" או הטבע האמיתי של מצב בעולם—לא כחומר גלם לחשיבה תיאורטית אלא למען פעולה. וכמו במקרה של משולש או הנחת יסוד לוגית, יש גבול למה שניתן לפרק עוד. בשלב מסוים, הן בהיגיון והן בתפיסה, יש רמה בסיסית שבה ההבנה פשוט "מתחברת", ואין הסבר עמוק יותר. זהו התחום שבו פועלת החכמה המעשית.
"אבל זוהי יותר תחושה מאשר חוכמה מעשית, אף שהיא סוג אחר של תחושה מאשר זו של התכונות הייחודיות לכל אחד מהחושים."
אריסטו מבהיר כאן דבר חשוב לגבי חוכמה מעשית (phronesis). הוא מדגיש כי היא כוללת תפיסה, אך זו לא אותו סוג של תפיסה כמו, למשל, ראיית צבעים או שמיעת קולות (תפיסה הקשורה לחושים ספציפיים). במקום זאת, מדובר בתפיסה עמוקה ואינטלקטואלית יותר—כזאת המאפשרת לאדם להבין מציאויות מסוימות (מצבים ופרטים מסוימים בחיים) ולפעול בהתאם.
סוג תפיסה זה שונה מידע מדעי או מחשיבה מופשטת, משום שהוא עוסק במצבים מוחשיים, מהעולם האמיתי, הדורשים שיפוט. אריסטו מציע שלמרות שחוכמה מעשית כוללת את התפיסה המבחינה הזו, היא נבדלת מתפיסה חושית וגם מעט מההיגיון התיאורטי המכוון לאמיתות אוניברסליות. זוהי היכולת "לתפוס" מה נכון או לא נכון—מהי הפעולה שיש או אין לנקוט—בהקשר קונקרטי ומציאותי מאוד.