אתיקה

אריסטו אומר שחוכמה פוליטית וחוכמה מעשית (פרונסיס) נובעות מאותו כושר מנטלי כללי – שתיהן כוללות את היכולת לחשוב בתבונה על מעשים. עם זאת, הן אינן זהות בטבען או במטרתן. בקצרה, הן קשורות זו לזו, אך משרתות תפקידים ספציפיים שונים. האחת מתמקדת בפעולות ובבחירות אישיות, בעוד שהשנייה עוסקת בשלטון רחב ובענייני חברה.

אריסטו אומר שכאשר מדובר בניהול וארגון עיר (או חברה), קיימת סוג של חוכמה שנחשבת להכי מכרעת או השולטת. זוהי "חוכמה חקיקתית", שהיא היכולת לקבוע חוקים, כללים ומבנים שמנחים את העיר כולה. במילים אחרות, עיצוב המסגרת שבתוכה אנשים חיים ופועלים נחשב לרמת החוכמה המעשית הגבוהה ביותר בהקשר של ממשל. חוכמה חקיקתית אינה עוסקת רק בתגובה למצבים מיידיים, אלא בהצבת חזון וסדר לטובת הבריאות והטווח הארוך של הקהילה.

אריסטו מציין כי חוכמה פוליטית וחוכמה חקיקתית קשורות זו בזו, אך פועלות ברמות שונות. חוכמה חקיקתית עוסקת ביצירת כללים או חוקים כלליים ואוניברסליים החלים על כל החברה—זוהי המסגרת הכוללת. חוכמה פוליטית, לעומת זאת, היא היישום המעשי יותר של חוקים אלה למצבים ספציפיים, ומתמקדת בפעולה ובקבלת החלטות במקרים פרטניים. זוהי היכולת ליישם עקרונות כלליים על מצבים אמיתיים באמצעות חשיבה ושיקול דעת זהיר.

אריסטו משווה בין מנהיגים פוליטיים (או אלה המעורבים עמוק בהחלטות פוליטיות) לבין עובדים פיזיים. כפי שעובדים פיזיים יוצרים דברים באופן ממשי או פועלים כדי להפיק תוצר מוחשי, כך גם אלה שבאמת "משתתפים בפוליטיקה" הם אלה שמקבלים החלטות, מיישמים מדיניות ונוקטים פעולות ממשיות שמשפיעות על חייהם של אחרים. הם לא רק עסוקים בתיאוריות או בדיונים על רעיונות; הם אחראיים להפוך רעיונות ושיקולים למציאות. במובן הזה, אריסטו מדגיש שהחוכמה הפוליטית כוללת פעולה מעשית וביצוע, ולא רק מחשבה מופשטת או תכנון.