ספר 6 / פרק 7
פסקה 5 - חכמה מעשית ושיקול דעת
הסבר - חלק אחר חלק
"תבונה מעשית, מנגד, עוסקת בעניינים אנושיים ובדברים שניתן להתלבט לגביהם; משום שאנו אומרים שזה בעיקר תפקידו של האדם בעל התבונה המעשית – להרהר ולהתלבט היטב. אך אף אחד אינו מתלבט בנוגע לדברים שאינם משתנים, או לדברים שאין להם מטרה, ולדבר טוב שניתן להשיג באמצעות פעולה."
כאן אריסטו מציג ניגוד בין חוכמה מעשית (פרונסיס ביוונית) לבין החוכמה העיונית או האינטלקטואלית הטהורה (חוכמה פילוסופית). החוכמה המעשית מתמקדת בפעולות והחלטות אנושיות. היא עוסקת באופן ספציפי בנושאים שבהם יש לנו אפשרות בחירה ושבהם ניתן לשקול או לדון באופן מושכל.
מה שאריסטו אומר הוא שהחוכמה המעשית אינה עוסקת באמת מופשטת או בלתי משתנה—דברים שאינם משתנים, כמו עקרונות מתמטיים או עובדות נצחיות ובלתי משתנות. במקום זאת, היא חלה על מצבים שבהם יש מטרה או תכלית (טֶלוֹס) שניתן להשיג באמצעות פעולותינו. המטרה האולטימטיבית שלה היא לקבוע כיצד לפעול בדרך הטובה ביותר כדי להגיע לתוצאה טובה בנושאים מעשיים יומיומיים של חיי האדם.
לאריסטו, היכולת לשקול היטב—לחשוב באופן מושכל כיצד להשיג מטרות מועילות באמצעים המתאימים—היא המיומנות המגדירה של אדם בעל חוכמה מעשית. צורה זו של חוכמה מתמקדת בפעולה והיא מושרשת בעולם הממשי המשתנה של חיי האדם, בניגוד לחוכמה העיונית הטהורה, שמתבוננת באמת האוניברסלית בלי לדאוג לתוצאות מעשיות.
"האדם שהוא באופן מוחלט טוב בשיקול דעת הוא זה שמסוגל לכוון, בהתאם לחשיבה מחושבת, אל הטוב ביותר שאפשר להשיג באמצעות פעולה."
חלק זה אומר שאדם חכם ומעשי באמת הוא מי שמיומן בדיון מחושב או בשקילה מעמיקה של אפשרויות, באופן שמוביל לתוצאה הטובה ביותר עבור בני האדם, במסגרת מה שניתן למעשה להשיג באמצעות פעולה. במילים אחרות, חוכמה מעשית עוסקת בקבלת החלטות מחושבות ומדויקות שמכוונות למה שטוב ומועיל באופן מציאותי עבור אנשים. מדובר לא על תאוריות מופשטות, אלא על הבנה מעשית של מה הכי טוב בעולם האמיתי ואיך לנקוט צעדים כדי להשיג זאת.
"כושר השיפוט המעשי אינו עוסק רק בעקרונות הכלליים – הוא חייב גם להכיר את הפרטים, שכן הוא עוסק במעשי היום-יום, והעשייה קשורה לפרטים המעשיים."
בחלק זה, אריסטו מדגיש שחכמה מעשית (פרונסיס ביוונית) אינה רק הבנה של עקרונות כלליים או רעיונות מופשטים ("אוניברסליים"). במקום זאת, היא חייבת לחול גם על מצבים ספציפיים ואמיתיים בחיים ("פרטיקולריים"). מכיוון שחכמה מעשית עוסקת בפעולה, היא דורשת לא רק הבנה תיאורטית אלא גם את היכולת לזהות ולהתמודד עם הפרטים הקונקרטיים של נסיבות מסוימות. במילים פשוטות, לדעת חוקים כלליים זה לא מספיק; יש לדעת כיצד ליישם את החוקים הללו במציאות המורכבת והיומיומית של החיים.
"זו הסיבה לכך שאנשים מסוימים, שאינם בקיאים בתיאוריות אך יש להם ניסיון מעשי, הם לעיתים בעלי יכולת מעשית רבה יותר מאלו שמחזיקים בידע תיאורטי בלבד. לדוגמה, אם אדם יודע שמאכלים קלים לעיכול ובריאים, אך אינו יודע אילו מאכלים נחשבים לקלים, הוא לא יוכל לקדם בריאות. לעומת זאת, מי שיודע שעוף הוא מאכל בריא, סביר יותר שיצליח לקדם את הבריאות."
כאן אריסטו מדגיש את חשיבות הידע המעשי, הממשי, לעומת הידע המופשט או התאורטי בלבד, במיוחד כאשר נדרשת פעולה ישירה.
הוא מסביר זאת באמצעות דוגמה: דמיינו מישהו שמכיר עיקרון כללי, כמו "מזונות קלים לעיכול הם בריאים יותר". אך אם האדם הזה אינו יודע אילו מזונות ספציפיים נחשבים "קלים" - למשל, שעוף הוא מזון קל ובריא - הוא לא יוכל להשתמש בידע שלו כדי לעזור למישהו לשפר את בריאותו. לעומת זאת, אדם עם ניסיון ממשי, שיודע שעוף הוא אפשרות בריאה, יהיה יעיל יותר, גם אם אינו מבין לחלוטין את העיקרון הכללי.
אריסטו מדגיש שחוכמה מעשית קשורה לידע מעשי וממשי וליכולת לפעול על פיו. לא מספיק להבין רעיונות מופשטים; מה שחשוב בהקשרים מעשיים הוא ההכרה כיצד ליישם את הידע במצבים קונקרטיים.