ספר 6 / פרק 7
פסקה 2 - טבעה של החוכמה
הסבר - חלק אחר חלק
"אותו לא עשו האלים לא כחורש אדמה ולא כמחרש, וגם לא כחכם בשום דבר אחר."
בקטע זה, אריסטו מצטט את "מרגייטס" של הומרוס כדי לתאר אדם שחסר חוכמה או מיומנויות מעשיות. האלים לא העניקו לאדם זה כישורים בעבודת כפיים (כמו חפירה או חריש) וגם לא ידע משמעותי בדרך אחרת. זוהי דרך פיוטית לתאר מישהו ללא יכולות מועילות או הבנה – ומשתמעת כאן שהחוכמה כוללת יותר מסתם מיומנויות בסיסיות או מקצועות מעשיים. אריסטו מתחיל להדגיש שהחוכמה עוסקת בתפיסה של אמיתות עמוקות ו"הידע הגבוה ביותר", ולא רק בהצלחה בביצוע משימות ספציפיות. כך הוא מניח את הבסיס לטיעונו שחוכמה נוגעת בהבנת עקרונות יסוד, ולא רק בהבנה של ידע יומיומי.
"לכן החוכמה חייבת להיות ללא ספק הצורה השלמה ביותר של הידע."
אריסטו טוען כי החוכמה מייצגת את הצורה הגבוהה, המעודנת והמלאה ביותר של ידע. היא אינה מסתכמת רק בידיעת עובדות מסוימות או בהצטיינות בתחום מסוים (כמו אומן או בעל מלאכה); החוכמה כוללת הבנה רחבה ועמוקה יותר. היא שילוב בין ידיעת אמיתות יסודיות לבין היכולת להפעיל עליהן חשיבה רציונלית, מה שמעלה אותה מעל צורות אחרות של ידע.
"מכאן נובע שהאדם החכם חייב לא רק לדעת מה נובע מן העקרונות הראשוניים, אלא גם להחזיק באמת לגבי העקרונות הראשוניים עצמם."
אריסטו אומר שאדם חכם באמת אינו רק מי שמבין את ההשלכות או התוצאות של הרעיונות הבסיסיים (ה"עקרונות הראשוניים"), אלא גם מי שיש לו הבנה עמוקה ומדויקת של אותם רעיונות בסיסיים עצמם. במילים אחרות, חוכמה אינה רק לדעת מה קורה כשממשיכים לבנות על העקרונות הראשוניים; היא לדעת ולהבין את האמיתות המרכזיות שעליהן הכל מתבסס. חוכמה אמיתית דורשת תובנה גם על נקודות המוצא וגם על מה שנובע מהן.
"לכן, חוכמה צריכה להיות שילוב של תבונה אינטואיטיבית עם ידע מדעי – ידע מדעי על הדברים הנעלים והעליונים ביותר, שהגיע למעין שלמותו הראויה."
אריסטו מסביר את טבעה של החוכמה האמיתית, אותה הוא רואה כעמוקה ומקיפה יותר מהיות אדם מיומן או בעל ידע בתחום מסוים (כמו אמן או בעל מלאכה). הוא טוען כי חוכמה אמיתית היא שילוב של היגיון אינטואיטיבי וידע מדעי.
- היגיון אינטואיטיבי הוא היכולת לתפוס אמיתות יסודיות או עקרונות ראשוניים – אלו הן האמיתות הבסיסיות שאינן דורשות הסבר נוסף. אתה מבין אותן באופן אינטואיטיבי באמצעות ההיגיון.
- ידע מדעי מתייחס להבנה שיטתית של דברים, המבוססת על אותן אמיתות יסודיות. הוא אינו מוגבל לתחום ספציפי אלא שואף להבין את הדברים הגבוהים והחשובים ביותר בקיום.
בעצם, חוכמה מושגת במלואה רק כאשר יש לאדם גם את היכולת לתפוס עקרונות ראשוניים וגם את היכולת לחבר אותם להבנה מעמיקה של האופן שבו כל הדברים נובעים מהם. זה הופך את החוכמה לצורת הידע "השלמה" או "המועצמת" ביותר, המנחה לא רק את הפעולות היומיומיות אלא גם את הבנתנו את ההיבטים העמוקים ביותר של המציאות.