ספר 6 / פרק 6
פסקה 1 - תבונה אינטואיטיבית ועקרונות ראשוניים
הסבר - חלק אחר חלק
"הידע המדעי הוא שיפוט לגבי דברים שהם אוניברסליים והכרחיים, והמסקנות של ההוכחות, כמו גם כל ידע מדעי, נובעים מהעקרונות הראשוניים (כיוון שידע מדעי כולל תפיסה של בסיס רציונלי)."
אריסטו מגדיר ידע מדעי כהבנה של דברים שהם כלליים (נכונים עבור כל אחד או כל דבר) והכרחיים (לא יכולים להיות אחרת). ידע כזה מבוסס על היגיון והדגמה לוגית, כלומר, הוא נבנה על יסודות מוצקים ורציונליים. חשוב לציין שכל ידע מדעי נשען על עקרונות ראשוניים – אמיתות בסיסיות או נקודות מוצא שאינן מוכחות בעצמן אלא מתקבלות כבסיס לכל המשך ההיגיון וההסקה.
"מכך נובע שהעיקרון הראשון שממנו נובעת הידיעה המדעית אינו יכול להיות מושא לידיעה מדעית, לאמנות או לחוכמה מעשית; משום שמה שניתן לדעת באופן מדעי ניתן להוכיח, ואילו אמנות וחוכמה מעשית עוסקות בדברים שהם משתנים."
אריסטו מסביר כי "עקרונות ראשוניים" – האמיתות הבסיסיות או נקודות ההתחלה של הידע – אינם יכולים להיות נושא לידע מדעי, לאמנות או לחוכמה מעשית. מדוע? משום שהידע המדעי מבוסס על הוכחה לוגית, ועקרונות ראשוניים אלו אינם ניתנים להוכחה; הם אמיתות ברורות מאליהן שעליהן בנוי שאר הידע. באופן דומה, האמנות והחוכמה המעשית עוסקות בדברים שמשתנים או משתנים (כמו יצירה של משהו או קבלת החלטות בחיים), בעוד שהעקרונות הראשוניים הם אמיתות קבועות ולא משתנות. לכן, העקרונות הראשוניים שייכים לסוג הבנה שונה.
"גם אין העקרונות הראשונים האלו נושא של חוכמה פילוסופית, משום שמאפיין של הפילוסוף הוא להציג הוכחות לגבי דברים מסוימים."
אריסטו מציין כאן ש"עקרונות ראשוניים"—האמתות הבסיסיות או נקודות המוצא שעליהן נבנית יתר הידע—אינם מוקד או מושא של חוכמה פילוסופית (סופיה). לפי תפיסתו של אריסטו, הפילוסופים עוסקים בהוכחות ובתהליך לוגי כדי לחשוף אמתות. עם זאת, את העקרונות הראשוניים עצמם לא ניתן "להוכיח" או לבסס באותו אופן, מכיוון שהם נקודות המוצא הבסיסיות שמאפשרות את כל ההוכחות הללו. לפיכך, חוכמה פילוסופית עוסקת בהסקת מסקנות לגבי אמתות מסוימות, אך לא בהבנה ישירה של האמתות הבסיסיות והברורות מאליהן שעליהן מתבסס ההיגיון עצמו.
"אם כן, מצבי התודעה שעל ידם אנחנו מגיעים לאמת ולעולם לא טועים בנוגע לדברים שאינם משתנים או אפילו משתנים, הם ידע מדעי, חוכמה מעשית, חוכמה פילוסופית, ותבונה אינטואיטיבית, ואם לא ייתכן שזה אחד מהשלושה (כלומר, חוכמה מעשית, ידע מדעי, או חוכמה פילוסופית), האפשרות הנותרת היא שהתבונה האינטואיטיבית היא שתופסת את העקרונות הראשוניים."
אריסטו עוסק בשאלה כיצד בני האדם מגיעים לדעת ולהבין את האמת, ובעיקר את ה"עקרונות הראשונים" – האמיתות היסודיות או נקודות ההתחלה שמהן נגזר כל דבר אחר. הוא מפרט כמה דרכים מרכזיות שבהן פועל השכל כדי לתפוס את האמת ולהימנע מהטעיה:
1. ידע מדעי - נוגע לאמיתות אוניברסליות והכרחיות שניתן להוכיח לוגית (כמו במתמטיקה או בפיזיקה).
2. חוכמה מעשית - עוסקת בהחלטות יום-יומיות ומשתנות על מה שטוב או רע בחיים (שיפוט תלוי הקשר, ולא כללים קבועים).
3. חוכמה פילוסופית - הבנה עמוקה יותר, שמסנתזת עקרונות ואמיתות משמעותיות על העולם.
מכיוון שה"עקרונות הראשונים" אינם שייכים לקטגוריות אלו (כי לא ניתן להוכיחם כמו ידע מדעי, לא להחליט עליהם באמצעות חוכמה מעשית, ולא לגזור אותם מהוכחות החוכמה הפילוסופית), אריסטו טוען שדווקא תבונה אינטואיטיבית היא זו שתופסת עקרונות אלו. האינטואיציה, בהקשר זה, היא מעין הבנה ישירה ומובנת מאליה – היא "רואה" את האמיתות הבסיסיות הללו ללא צורך בהוכחה או הסבר נוסף.