ספר 6 / פרק 4
פסקה 1 - ההבחנה בין יצירה לפעולה
הסבר - חלק אחר חלק
"במשתנה נכללים גם דברים שנוצרים (מיוצרים) וגם דברים שנעשים (פעולות); יצירה (עשייה במובן של ייצור) ופעולה הם שונים זה מזה (ואת ההבדלים ביניהם אנחנו רואים כאמינים אפילו בדיונים שמחוץ לבית הספר שלנו); ולכן, היכולת המחושבת לפעול שונה מהיכולת המחושבת ליצור (לייצר)."
אריסטו מבדיל בין שני סוגים של פעילויות: יצירה (ייצור או יצירת משהו) ופעולה (התנהגות או ביצוע של מעשה). שני אלו אינם זהים ושונים באופן בסיסי במהותם. הוא מדגיש שאפילו דיונים או דעות מחוץ למסגרת הפילוסופית שלו מכירים בהבחנה הזו. למעשה, האופן שבו אנו חושבים ומתכוננים לפעול (לעסוק בהתנהגויות או פעולות) אינו זהה לאופן שבו אנו חושבים ומתכוננים ליצור (להפיק או ליצור משהו). כל אחד מהם דורש סוג אחר של יכולת מנטלית או אינטלקטואלית.
"לכן, גם אינן נכללות אחת בתוך השנייה; משום שפְּעולה (acting) אינה יצירה (making), ויצירה אינה פעולה. כעת, מכיוון שאדריכלות היא אמנות והיא במהותה מצב של יכולת ליצור המבוסס על תבונה, ואין אמנות שאינה מצב כזה ואין מצב כזה שאינו אמנות, יוצא שהאמנות זהה ליכולת ליצור המבוססת על תהליך הגיוני נכון."
אריסטו מדגיש את ההבחנה בין עשייה (praxis) ליצירה (poiesis). אלו הן שתי פעילויות שונות ביסודן, ואחת אינה יכולה להצטמצם לשנייה או להיכלל בתוכה. עשייה מתייחסת לביצוע של פעולה, בדרך כלל פעולות מוסריות או מעשיות שמכוונות לחיים טובים, בעוד שיצירה מתייחסת לתהליך של יצירת משהו מוחשי, כמו מוצר או יצירה.
באמצעות הדוגמה של אדריכלות, אריסטו מסביר כי מדובר באמנות (טכנה), שהוא מגדיר כ"מצב מחושב של יכולת ליצור." במילים אחרות, אמנות כוללת מיומנות ואת היכולת להפיק דבר מה בהתבסס על תהליך מחשבתי עקבי והגיוני. הוא מוסיף שאמנות ויכולת מחושבת זו ליצירה הן בלתי נפרדות; אם משהו מוגדר כאמנות, הוא חייב להתאים להגדרה זו, וההפך. בנוסף, אמנות חייבת לכלול חשיבה והבנה מכוונת שמטרתה ליצור משהו—לא מדובר באינסטינקט, מזל, או פעולה שרירותית.
"כל אומנות עוסקת ביצירה, כלומר בהמצאה ובשיקול כיצד משהו יכול לבוא לידי קיום, דבר שיכול להיות או לא להיות, ושמקורו בידי היוצר ולא בדבר שנוצר; שכן אומנות אינה עוסקת בדברים שמתקיימים או נוצרים מתוך הכרח, וגם לא בדברים שנוצרים בהתאם לטבע (שכן אלו מקורם בתוך עצמם)."
אריסטו אומר כאן שהאמנות, במהותה, עוסקת ביצירת דברים חדשים – בהבאת משהו לקיום שלא היה קיים קודם לכן. יצירה כזו דורשת מחשבה, תכנון ומאמץ מכוון מצד היוצר (ה"מייצר"). חשוב לציין, כי קיומם של הדברים הנוצרים אינו הכרחי (כלומר, הם יכולים להתקיים או לא להתקיים), ומקורם נעוץ בכוונה וביכולת של היוצר, ולא באובייקט עצמו.
הוא מדגיש שהאמנות אינה מתעסקת בדברים שקורים בהכרח (כמו חוקי הפיזיקה) או בדברים שנוצרים באופן טבעי וללא התערבות אנושית (כמו צמיחת צמחים). דברים אלו מופיעים מעצמם, מתוך הכרח או כוחות טבעיים פנימיים. לעומת זאת, האמנות מתמקדת דווקא בדברים שדורשים פעילות מודעת של יוצר כדי לבוא לידי קיום. באופן מהותי, האמנות עוסקת ביצירתיות ובמאמץ האנושי שמביאים ליצירת משהו חדש.
"עשייה ופעולה הם דברים שונים, ולכן אמנות עוסקת בעשייה ולא בפעולה. במובן מסוים, המקרה (המזל) והאמנות עוסקים באותם דברים; כפי שאגאתון אומר: "האמנות אוהבת את המקרה והמקרה אוהב את האמנות." אם כך, האמנות היא מצב העוסק בעשייה ומבוסס על מהלך מחשבה נכון, בעוד שהיעדר אמנות הוא, להיפך, מצב העוסק בעשייה המבוסס על מהלך מחשבה שגוי. שניהם עוסקים בדברים משתנים."
אריסטו מדגיש כאן את ההבדל בין ליצור (או "להפיק") לבין לפעול. אלו הן שתי פעילויות נפרדות, והאמנות, כקונספט, משתייכת באופן ברור לקטגוריה של יצירה. במילים אחרות, אמנות איננה קשורה לפעולות או להתנהגויות, אלא ליצירת דבר מה, להבאת משהו חדש לעולם שלא היה קיים קודם.
עוד מציע אריסטו שאמנות ומקריות קשורות זו בזו, משום ששתיהן עוסקות בדברים שיכולים לקרות או לא לקרות (הן חלק מה"משתנה", כלומר, תלויות בנסיבות). הוא מצטט את אגאתון שאומר באופן שירי, "האמנות אוהבת את המקרה, והמקרה אוהב את האמנות". ייתכן שכוונתו היא לכך שלפעמים יש למקריות תפקיד בתהליך היצירתי, ושהיצירתיות משגשגת לעיתים קרובות לנוכח אי-ודאות או אקראיות.
לבסוף, מסביר אריסטו שאמנות אמיתית מושתתת על חשיבה נכונה—זהו תהליך אינטלקטואלי שמכוון ליצירה מתוך מחשבה ותכלית. לעומת זאת, חוסר מיומנות או "אמנות גרועה" נובעים מחשיבה שגויה, מה שמוביל ליצירה כושלת או לא ראויה. גם אמנות טובה וגם גרועה קשורות לעובדה שהתוצרים המדוברים אינם קבועים מראש; הם נוצרים במרחב של אפשרויות, שבו התוצאה תלויה בידע, בכישרון ובבחירות של היוצר.