ספר 6 / פרק 3
פסקה 2 - ידיעה מדעית ומאפייניה.
הסבר - חלק אחר חלק
"כעת, מהי ידיעה מדעית, אם עלינו לדבר בדיוק ולא להסתמך על דמיון בלבד, מתבהר ממה שיבוא בהמשך."
אריסטו פותח בכך שהוא מבקש להגדיר במדויק מהי ידיעה מדעית (או הבנה), במקום להסתמך על השוואות מעורפלות או הערכות לא מדויקות. הוא מדגיש כי ההסבר שהוא עומד להציג נועד להיות ברור ומדויק, ובכך מציב את הבסיס לחקירה מעמיקה ומדויקת של מהותה.
"כולנו מניחים שמה שאנחנו יודעים אינו יכול להיות שונה ממה שהוא; לגבי דברים שיכולים להיות אחרת, אנחנו לא יודעים, כאשר הם יוצאים מטווח ההתבוננות שלנו, אם הם קיימים או לא."
אריסטו מסביר שידע אמיתי—מה שהוא מכנה ידיעה מדעית—מתייחס לדברים שאינם משתנים ואינם יכולים להיות אחרת ממה שהם. אם משהו יכול להשתנות או להיות שונה, אז איננו יכולים לטעון שאנו באמת "יודעים" אותו במובן המחמיר, כיוון שברגע שהוא משתנה או יוצא מעבר למה שאנו יכולים לצפות, אנו נשארים באי-ודאות לגבי קיומו או מצבו. בקצרה, ידיעה מדעית עוסקת באמת קבועה, לא בדברים חולפים או משתנים.
"לכן, מושא הידע המדעי הוא בהכרח. משום כך, הוא נצחי; כי דברים שהם בהכרח במובן המוחלט הם כולם נצחיים; ודברים שהם נצחיים הם בלתי נולדים ובלתי בני חלוף."
אריסטו אומר שידע מדעי אמיתי עוסק בדברים שהם הכרחיים — כלומר, דברים שלא יכולים להיות אחרת. אמיתות אלה הן קבועות, בלתי משתנות ונצחיות. מכיוון שהן הכרחיות, הן אינן נתונות ללידה או להשמדה; הן תמיד היו קיימות וימשיכו להתקיים. זו מהות הידע הקשור לעקרונות נצחיים, ולא למציאויות חולפות או תלויות נסיבות.
"שוב, כל מדע נחשב לכזה שניתן ללמידה ולהוראה, ומטרתו היא להילמד. וכל הוראה מתחילה ממה שכבר ידוע, כפי שאנו טוענים גם באנליטיקות; שכן היא מתקדמת לפעמים דרך אינדוקציה ולפעמים דרך סילוגיזם."
אריסטו מדגיש שידע אמיתי, או ידע מדעי, הוא דבר שניתן ללמד וללמוד. כדי שזה יקרה, עליו להיות מבוסס על יסוד יציב—הוראה תמיד מתחילה ממה שאנשים כבר יודעים. משם בונים הבנה חדשה, או באמצעות אינדוקציה (תצפית על מקרים ספציפיים כדי להסיק מסקנות כלליות) או באמצעות סילוגיזם (תהליך לוגי שבו מסיקים מסקנות מעקרונות כלליים). בכך, הוא מציין שידע נבנה בצורה לוגית, שלב אחר שלב, החל מרעיונות או תצפיות מוכרות.
"כעת, האינדוקציה היא נקודת ההתחלה שממנה נובע הידע, אפילו לגבי הכללי, בעוד שהסילוגיזם מתקדם מתוך הכללים. לכן, ישנן נקודות התחלה אשר מהן הסילוגיזם יוצא לדרך, ושאי אפשר להגיע אליהן באמצעות סילוגיזם. משום כך, הן נרכשות באמצעות אינדוקציה."
אריסטו מסביר את שתי הדרכים המרכזיות שבהן בני אדם מגיעים לידע: אינדוקציה וסילוגיזם. אינדוקציה היא התהליך של התבוננות בדוגמאות ספציפיות או מקרים פרטיים ושימוש בתצפיות אלו כדי לגבש עיקרון כללי ואוניברסלי. לדוגמה, אם תבחין לאורך זמן שכל הברבורים שראית הם לבנים, ייתכן שתסיק באופן אינדוקטיבי כי "כל הברבורים הם לבנים".
מצד שני, סילוגיזם פועל בכיוון ההפוך — הוא מתחיל מעקרונות כלליים ואוניברסליים ומיישם אותם על מקרים פרטניים. לדוגמה, אם אתה יודע את העיקרון הכללי "כל בני האדם הם בני תמותה", ואתה יודע שסוקרטס הוא בן אדם, תוכל להסיק (באמצעות סילוגיזם) כי "סוקרטס הוא בן תמותה".
הנקודה החשובה שאריסטו מדגיש כאן היא שלסילוגיזם עצמו נדרשים נקודות התחלה. נקודות התחלה אלו — עקרונות בסיסיים אוניברסליים — אינן יכולות לבוא מסילוגיזם, משום שהסילוגיזם תלוי בהן כדי לפעול. לכן, עקרונות יסודיים אלו חייבים להגיע במקור מאינדוקציה. האינדוקציה מספקת לנו את אבני הבניין שעליהן מבוססת החשיבה הסילוגיסטית.
"הידע המדעי הוא, אם כן, מצב של יכולת להוכיח, ויש לו את המאפיינים המגבילים האחרים שציינו ב"אנליטים", שכן רק כאשר האדם מאמין באופן מסוים וידע את נקודות ההתחלה, הוא מחזיק בידע המדעי. שכן אם נקודות ההתחלה אינן ידועות לו באופן ברור יותר מהמסקנה, הידע שלו יהיה מקרי בלבד."
אריסטו מסביר כאן מהי למעשה ידיעה מדעית אמיתית. הוא מגדיר אותה כמצב נפשי או יכולת – ככושר להוכיח משהו באופן ברור והגיוני. כלומר, ידיעה מדעית אינה מסתכמת בכך שיש לך עובדות אקראיות בראש; היא כרוכה בהבנת הסיבה לכך שמשהו נכון, בדרך שניתן להסביר או להוכיח בצורה שיטתית.
כדי שזה יקרה, אריסטו מדגיש שאדם חייב להכיר את נקודות המוצא (או "אמת היסוד") שעליהן מתבססת המסקנה. נקודות מוצא אלו הן אמיתות או עקרונות יסודיים שהם יותר ודאיים ומובנים מאליהם מהמסקנה שאותה מנסים להוכיח. אם אדם אינו מבין באמת את היסודות הללו ומבין רק את המסקנה בצורה מקרית או עקיפה ("במקרה"), אין לו באמת ידיעה מדעית.
במהות הדברים, אריסטו אומר שידיעה אמיתית אינה רק להגיע למסקנה – אלא להעמיק ולהבין כיצד המסקנה הזו מבוססת על אמיתות מוצקות ואמינות.
"אם כך, ניתן שזה יהיה ההסבר שלנו על ידע מדעי."
בקטע זה, אריסטו מסכם את ההסבר שלו למהי ידיעה מדעית עבורו. הוא בעצם אומר: "כך עלינו לחשוב על ולהגדיר ידיעה מדעית." עבור אריסטו, ידיעה מדעית אמיתית היא סוג מאוד ספציפי של הבנה. היא מבוססת על ודאות, עוסקת בדברים שאי-אפשר שיהיו אחרת (כלומר, אמיתות הכרחיות), מתקדמת בצורה לוגית, ומתחילה מעקרונות יסוד ברורים ומובנים מאליהם (שנרכשים באמצעות אינדוקציה, כלומר תצפית על תבניות). כל זה נועד להבהיר את החשיבות של היגיון וראיות בידיעה, אשר חייבים להיות מבוססים ומובנים על מה שאי-אפשר לערער עליו.