אתיקה

אריסטו מציין שהוא עומד לסקור ולדון באופן שיטתי במצבי הנפש המרכזיים או ביכולות השכליות שמובילות לאמת. הוא מתייחס אליהם כ"מצבים" ומתכונן לעבור עליהם שוב כדי להבהיר ולעמיק את ההסבר. בכך שהוא מתחיל "מההתחלה," הוא מתמקד מחדש כדי לוודא שהקורא יבין היטב את הדרכים שבהן השכל יכול לתפוס ידע אמיתי. זה משמש כבסיס לחקר המידות של התבונה.

אריסטו מתאר את הדרכים השונות שבהן הנפש יכולה להגיע לאמת – כלומר, כיצד אנו כבני אדם יכולים לקבוע באופן ודאי אם משהו נכון או שגוי. הוא מזהה חמישה "מצבים" מרכזיים להשגת הבנה אמינה זו:

1. אמנות (Technē) – הכוונה למיומנות או כישרון יצירה. זוהי היכולת ליצור או להפיק משהו על בסיס ידע. לדוגמה, פסל יודע כיצד ליצור פסל משום שהוא מבין את הטכניקות ואת החומרים המעורבים.

2. ידע מדעי (Epistēmē) – מדובר בידיעת אמיתות אוניברסליות דרך מחקר, תצפית והסקה לוגית. זהו ידע שיטתי ובטוח, כמו הידיעה שמים רותחים ב-100 מעלות צלזיוס בתנאי לחץ אוויר סטנדרטיים.

3. חכמת מעשה (Phronēsis) – זוהי יכולת לשפוט בצורה נבונה בחיי היומיום ולקבל החלטות מוסריות ומעשיות. זהו לא רק ידע מופשט – אלא ידע שמיושם בפעולה, כמו לדעת כיצד להתנהג כלפי אחרים במצב מסוים.

4. חוכמה פילוסופית (Sophia) – זוהי שילוב של ידע תיאורטי עמוק והבנת אמיתות יסודיות. מדובר בחיפוש אחר החוכמה בנוגע ליקום ולהוויה – השאלות ה"גדולות" על החיים, המציאות וטבע הדברים.

5. תבונה אינטואיטיבית (Nous) – זוהי היכולת לתפוס אמיתות בסיסיות או עקרונות ראשוניים באופן ישיר, ללא צורך בהסבר שלב אחרי שלב. למשל, ההבנה ש"השלם גדול מסך חלקיו" היא מובנת לנו מיד, ללא הצורך בהסקה מפורטת.

חמשת המצבים הללו הם דרכים מהימנות להגיע לאמת, בניגוד ל"שיפוט" או "דעה," שאריסטו אינו כולל כאן מאחר שהם עלולים להיות שגויים או מוטעים בקלות. באמצעות הצגת קטגוריות אלו, אריסטו מגדיר את סוגי המעלות האינטלקטואליות שמנחות אותנו להבנת העולם ולחיים חכמים.

אריסטו שולל כאן את השיפוט ואת הדעה מרשימת מצבי הנפש שבאמצעותם הנשמה משיגה את האמת. מדוע? משום ששיפוט ודעה הם מועדים לטעויות – תמיד ישנה האפשרות שהם יהיו שגויים. במילים אחרות, אלה אינם דרכים מהימנות להשגת האמת. במקום זאת, אריסטו מתמקד במצבי נפש שמובילים לודאות ולהבנה, שהם נתיבים אמינים יותר לתפיסת המציאות ולהשגת ידע. עבורו, המטרה היא לשאוף לשיטות חשיבה מוצקות ואמינות, ולא לאלו שמועדות לטעויות או לאי-ודאות.