אתיקה

אריסטו אומר ש"המידה הטובה" או המעלה של כל דבר תלויה באופן שבו הוא מממש בצורה טובה את תכליתו או תפקידו הייחודי—מה שהוא נועד לעשות. לדוגמה, המידה הטובה של סכין היא היכולת שלה לחתוך היטב, משום שפעולת החיתוך היא התפקיד או המטרה הראויה של הסכין. באותו אופן, המידה הטובה של חלקים שונים בנפש תלויה באיכות שבה הם ממלאים את "תפקידם" הייחודי, בין אם זה חשיבה, רגש, או פעולה בהתאם לתבונה.

אריסטו מציין כי קיימים שלושה רכיבים מרכזיים בנפש שמשפיעים גם על פעולותינו וגם על הבנתנו את האמת: תחושה, תבונה ותשוקה.

- תחושה מתייחסת ליכולת שלנו לתפוס את העולם סביבנו באמצעות חושינו (כמו ראייה, שמיעה וכו').
- תבונה היא היכולת שלנו לחשוב, לנתח ולקבל החלטות שיפוטיות.
- תשוקה כוללת את הרצונות, הרגשות והמניעים שלנו שמניעים אותנו לפעול.

שלושת הרכיבים הללו פועלים יחד ומשפיעים על האופן שבו אנו חיים, מקבלים החלטות ומתקשרים עם העולם שסביבנו. לכל אחד מהם תפקיד שונה, אך כולם פועלים באינטראקציה לעיצוב חיינו המוסריים והאינטלקטואליים.

אריסטו מציין שלא כל דבר בנפש מעורב ישירות ביוזמת פעולה. אחד מהאלמנטים האלה הוא החוש, שמתייחס ליכולת שלך לתפוס דברים דרך חושיך (כמו ראייה או שמיעה). הוא טוען שהחוש בפני עצמו לא מוביל לפעולה או להתנהגות מכוונת. כהוכחה, הוא מצביע על בעלי חיים: הם יכולים לחוש דברים, כמו לראות את הסביבה שלהם או להרגיש חום, אבל הם לא תמיד פועלים מתוך כוונה או היגיון. במילים אחרות, בעוד בעלי החיים מגיבים לחושים שלהם, הם חסרים פעולה מכוונת ושקולה שמונעת ממחשבה או מטרה. החוש לבדו הוא פסיבי – הוא מבחין בדברים אך לא מקבל החלטות או בחירות.