ספר 6 / פרק 12
פסקה 2 - יצירת האושר באמצעות חוכמה פילוסופית
הסבר - חלק אחר חלק
"שנית, הם אכן יוצרים משהו, אך לא כפי שאמנות הרפואה יוצרת בריאות, אלא כפי שבריאות יוצרת בריאות; כך גם החוכמה הפילוסופית יוצרת אושר. שכן, בהיותה חלק מהמידה הטובה השלמה, דרך עצם הבעלות עליה ודרך מימושה בפועל, היא הופכת את האדם למאושר."
אריסטו מתייחס לשאלה האם מידות טובות אינטלקטואליות מסוימות, כמו חכמת העיון (סופיה), אכן מניבות משהו שימושי, במיוחד בהקשר של אושר אנושי. הוא טוען שמידות אלו אכן מניבות דבר מה, אך לא באופן ישיר או חיצוני, כמו שהאמנות של הרפואה מניבה בריאות על ידי יצירה או עיצוב תוצאה דרך מאמץ חיצוני. במקום זאת, הערך של חכמת העיון הוא יותר פנימי ובעל קיום עצמי.
הוא משווה זאת לאופן שבו בריאות מקיימת ומחזקת את עצמה באופן טבעי. באותו אופן, חכמת העיון תורמת לאושר לא בכך שהיא מייצרת אותו כתוצאה נפרדת, אלא בהיותה חלק מהותי ממהות האושר עצמו. כאשר אדם מחזיק בחכמה כזו ומממש אותה בפועל, האושר מתגלה, משום שחכמת העיון היא מרכיב מרכזי בחיים שלמים ומלאי מעלה.
המסר המרכזי כאן: אריסטו רואה את האושר כקשור לחיים וירטואוזיים ולמעורבות בהרמוניה של מצוינות מוסרית ואינטלקטואלית. חכמת העיון איננה רק כלי; היא חלק מהיסוד של מה שמגדיר שגשוג אמיתי של האדם.